חיפשתי לי קצת הפוגה מרצף הקריאה הרגיל, מי שעוקב אחרי יודע שאני קורא בעיקר פנטזיה ומד"ב, אז זו לא הייתה הפוגה ז'אנרית אלא הפוגה של במקום אפוסים שמשתרעים על כרכים רבים, זו אסופת סיפורים. בשנת 2009 האגודה למדע בדיוני ופנטזיה הרימו כפפה ואספו בעריכתו של אהוד מימון אנתולוגיית סיפורים מרתקת של סופרים ישראליים בסוגת המד"ב ופנטזיה וקראו לה היה יהיה.
לקח לי זמן להשיג את הספרים של היה יהיה, אבל כשעשיתי מנוי לאגודה קיבלתי זכות לרכוש חלק מהספרים של היה יהיה שהיו זמינים במחסן, וככה הצלחתי להשיג חלק ניכר מהאסופות משנת 2009 ואילך. הם ישבו לי על המדף הרבה זמן, עד שהגיע סוף סוף הרגע לפתוח את הכרך הראשון...
ואוו, איזה ממתקים נפלאים קיבלתי בסיפורים מקסימים, מרגשים, מופלאים שנכתבו בידי טובי סופרי הפנטזיה בארץ הקודש, והם גם מדברים ברובם אל הקהל הישראלי, ואל הארץ שלנו, ומספרים סיפורים מרתקים בכל מיני סוגים. היה פשוט תענוג לקרוא את הקצרים יותר והקצרים פחות שבהם, ובחלקם בכלל לא הייתה הרגשה של סיפור קצר, אלא פשוט משהו תחושה שהסיפור שלם למרות הגדרתו הקצרה.
באסופה זו יש שישה עשר סיפורים שחלקם גם היו מועמדים לפרס גפן באותה השנה, וכל אחד מהם מביא עולם אחר שמספק לנו הצצה קצרה וטעימה מתוקה, כמו לפתוח חלון במקום חדש שאתה מגיע אליו, וזה היה פשוט תענוג להצליח להתנתק גם אם לרגע ולשקוע בסיפורים.
תודה רבה אהוד מימון על הפרוייקט הנפלא הזה שזו כבר שנתו ה16 במספר מאחל לעוד שנים רבות וטובות.
תהנו...

קניתי את האסופה במטרה להתחיל לקרוא מד"ב ופנטזיה של יוצרים ישראליים, מאחר ואני מאלו שקשה להם יותר להתחבר אל ספרות מקומית ונמאס לי מהסנוביות של עצמי. העדפתי אסופה כי אם כבר להתחיל אז כדאי מסיפורים קצרים. ואני ממש שמחה שנחשפתי לאסופה.
באסופה יש עשרה סיפורים אם אפשר לקטלג אותם אז זה חמש למד"ב וחמש לפנטזיה. האסופה מתחילה עם הפנטזיה ועם הסיפור הקוראות בירח. שיש בו רעיון לא חדש וזווית מאוד ישראלית. אחריו, מכשפה - הזיפור שזכה בפרס גפן, פנטזיה אורבנית ישראלית ומאוד מחוספסת שדווקא אליו פחות התחברתי למרות הרעיונות המעולים בו ואתניות. מום - פנטזיה מתוקה על יחסים שלא הבנתי את סופה וכנראה גם את הפואנטה שהתחבאה לה שם. סוליראנה : פנטזיה מא' ועת ת' שאהבתי מאוד, הדמות הראשית נהדרת ומהלך הסיפור ארוך עם תיאורים פיזיים מתומצתים ומידי פעם בלבול בדמויות, אבל זה הסתדר לקראת האמצע והכי חשוב נהנתי.בראשית הייתה התבוסה - הסיפור הכי קצר באסופה וממש כמו מחט, קצר ופוצע. טיבריוס 4 - מד"ב קלאסי, מה קלאסי בו? שהסיפור הזכיר לי מאוד את הסיפורים מ"רשימות מן המאדים" של ריי ברדבורי ואת כל סיפורי המד"ב שקראתי פעם. קח לך קופסא ובנה לה בית - הארוך ביותר מבין הסיפורים והיה אפשר קצת לקצר. מלא ברעיונות מקוריים ושאלות מסקרנות על החיים שלנו. אורה השבורה - מי לא רוצה רובוט כדי לתקן את טעויות העבר? הסיפור מבדר מאוד והחזיר אותי ל אני, רובוט רק בהרבה יותר ישראלי. כל הדרכים מובילות - מד"ב מקומי, מקורי, מלא ברעיונות טובים וגם כמה ציטוטים שלקחתי איתי. אהבתי מאוד את הדמות הראשית והמשניות. זהירות, שביר - מד"ב עם רפרנסים לעולם פנטזיה אחר של אן מק'פי, לא התחברתי לדמות הראשית אבל מאוד אהבתי את הסיפור בסופו של דבר התגלה כקסום לחלוטין.

אני חייבת להעיר: העברית, המוצר המוגמר שכוללים גם את הסיפורים שפחות אהבתי, מבחינה טכנית עשוים נהדר וניכר ההשקעה באסופה. גיליתי כותבים מוכשרים שבלי קשר ליכולת שלי להתחבר או לא אשמח ללמוד מהם כתיבה. - בקיצור, אני הולכת לרכוש את שאר האסופות.

* מה זה "ספרות ספקולטיבית"?
* מה מאפיין ספרות כזאת כ"ישראלית" דווקא?
* מדוע כורכים יחד, כסוגה אחת, מדע בדיוני ופנטזיה?
* למה אנשים מתעקשים לכתוב על ערפדים?
* ומה התשובה לשאלה הגדולה של החיים, היקום, וכל השאר?

כבר כמה שבועות שאני מנסה לנסח סקירה על הספר הזה, ולא מצליחה. אסופה של ספרות ספקולטיבית ישראלית. כבר המילים בכותרת יוצרות גל גדול של שאלות. אילו הייתי כתבת של ירחון לענייני עיצוב פנים הייתי אומרת שהן "מתכתבות" זו עם זו. וכמו כל אסופה, גם כאן הגיוון גדול, והרמה לא אחידה. אז אחרי כמה שבועות של ניסיונות ודחיות החלטתי לוותר על זה, ופשוט לכתוב על הסיפור שמצא חן בעיני, זה שנתן לספר כולו את דירוג ארבעת הכוכבים.

אז לא סיפור, אלא יותר נובלה. נראה לי. למרות שעבר זמן מאז לימודי הספרות שלי אי אז בשנות השמונים של המאה הקודמת. בכל אופן גם אם לא נובלה, הרי שזה סיפור-קצר-ארוך-מאוד. הוא נמצא בסוף האסופה, קוראים לו "הפוך, לקחת" וכתבה אותו רותם ברוכין. כשקוראים אותו מבינים מה זה "ספקולטיבי", למה לא מדובר על פנטזיה, ובטח לא על מדע בדיוני. משהו אחר, צעיר, רענן, מקורי. וישראלי. באמת ישראלי. לא כי במקרה מי שכתב אותו גר בישראל, לא כי לגיבורים יש שמות ישראליים (רננה ובוריס. ישראלים). פשוט ישראלי מאוד. וגם עכשווי מאוד. אני בספק אם מישהו בעוד חמש שנים, לו יקרא את הסיפור יבין אותו, אבל מי שקורא עכשיו - מבין, ועוד איך.

והכי יפה? בשיטוטי באינטרנט גיליתי שהוא פשוט שם, כולו. אז הנה:
http://www.sf-f.org.il/story_1501
בלי אף ערפד. תהנו.

===
עריכה, דצמבר 2019:
סימון לייק החזיר אותי לסקירה הזאת, ומתברר שהקישור כבר מנותק ומביא לטעות המבאסת 404. חבל, כי אני כבר לא זוכרת במה עסק הסיפור על רננה ובוריס. חבל