אוי, ספר-דבש.
איך אהבתי אותו. קראתי אותו פעם-פעם, מעניין באמת איפה הוא היום. אולי באחד הארגזים שנשארו ארוזים מהפעם ההיא שכמעט עברנו דירה. אם אמצא אותו אני די בטוחה שאקרא בו שוב, אם כי לא את כולו אלא את הקטעים הנבחרים שבו. אחרי הכל, זהו ספר לנוער צעיר, ואני כבר יכולה להצביע בבחירות, לכן אינני עונה להגדרה נוער צעיר יותר.
למען האמת, אני די מקנאה בילדה שם (בושה וחרפה אך שכחתי את שמה), תמיד רציתי להיות ב'חבורה' של בנים. אפילו הייתה להם שפה סודית.
הביקורת הזו מלאה בפיזור נפש, אל תכעסו, הנפש שלי באמת קצת לא מרוכזת עכשיו. היא נוברת בתאי-מח אפורים וגוססים, מחפשת בקדחתנות את שמה של הילדה ברת המזל ההיא, מהספר החמוד הזה.