חושך, אפור,לבד. לחלק הצירוף של המילים האלו ישמעו ליריים, אפילו דרמתיים,לחלק זה ישמע עצוב וקר ולא יותר מזה, ולחלק זה ישמע כמו הקול של הגיהינום שנמצא להם תמיד בפינה קטנה בנשמה, ומדי פעם כשהם חלשים הוא משתלט עליהם לגמרי. כך התיאורים בספר הזה ישמעו לכל אחד אחרת, ופה הביקורת הזו תהפוך קצת ליומן. בדומה לאלה אמא שלי לא הייתה יציבה בנפשה. ואני גדלתי להיות ילדה קטנה ודיכאונית וחרדתית מכתה א'.בגיל 16 הייתה לאמא שלי התפרצות נפשית שאינני יודעת מהי עדיין, ובעקבותיה באה ההתמוטטות שלי. אני לא יפרט יותר מדי, אבל למי שלא חווה דיכאון קליני זה נראה מהצד כך: אני שוכבת מהבוקר עד הערב בחושך ובוהה בקיר(במצבים טובים) ומתנדנדת הלוך חזור בטירוף ב5 לפנות בוקר עם פרק יד שרוט (במקרים הרעים).לי לא היה את מייקה , כן היה לי את אחותי שבלעדיה לא הייתי קיימת, אבל הסופרת שכחה לציין בספר את הפרט הכי חשוב, במקרים כאלה לאנשים אין כח להכיל אחד את השני והם נוטים להתרחק כי הם עסוקים בכאב הפרטי שלהם. אין להם את הכח לשאת את הדיכאון והבעיות של האחר כי המיכל שלהם ריק ואזלה הסוללה. המערכת יחסים של אלה ומיקה היא כאילו "בחיים אחרים" היא החלום אבל היא בדרך כלל לא קוראת כי גם למיקה התרוקן המיכל...הספר היה אמיתי ומדויק , התיאורים היו בדיוק התיאורים שלי אם הייתי צריכה לספר על עצמי. העומק שיש בו הוא לא פשוט, יש שם דגש חזק על הרגש ועל הנפש ועל הבחירות שלנו בחיים וזה דגש שלא מובן מאליו.היה משפט שקראתי כשאמא שלי נמנמה לידי :"אני פשוט שונא את המשפחה שלה.הם לקחו ילדה יפהפייה ומלאת חיים,שיכלה לעשות דברים מדהימים בחיים ופשוט שברו אותה".כשקראתי את זה בהיתי באמא שלי והדמעות פשוט נשרו לי מהעניים. ילדים רבים כמוני וכמו אלה ומייקה נולדו בריאים ושמחים ובעיקר יכלים. והחיים הפכו אותנו לשבר כלי שלא מוצא את עצמו ופתאום הוא לא יכל, לא יכל ללמוד,לא יכל להאמין בעצמו , לא יכל לרדת במשקל, ולא יכל לנהל מערכת יחסים, לא יכל להישאר במחויבות כי זה מפחיד ומבטל אותך. עד היום אחרי שנתיים של טיפול אני עדיין שואלת , למה?
בקיצור הספר הזה אמיתי ומרגש ומדגיש את הדבר שהכי חשוב לי בחיים ,וזה אהבה.הסוף טוב ומרגש ולי אישית זה לא שינה דבר כי התיאורים הכניסו אותי למקום חשוך שעוד לא למדתי להשתלט עליו לגמרי. ואני לגמרי ממליצה על הספר כי הוא פוקח את העניים לעולם האינסופי הזה שקוראים לו הנפש , והוא מלמד אותנו להכיר את עצמנו ובעיקר להבין למה. מה שכן הפריע לי זה שלמות החיצונית בספר זה הרגיש כמו נקודת חולשה באופי של הסופרת , כאילו היא בעצמה מתמודדת עם הדימוי הפנימי של הגוף לשלה ולכן כלכך היה חשוב להדגיש את היופי והשלמות של הדמויות.בנוסף הסצנות המיניות היו טיפה מבוססות על המראה החיצוני וקצת שטחיות,אבל חוץ מזה ספר מקסים ואני מחכה בקוצר רוח להמשך, ופשוט מקווה לסוף טוב כי באיזשהו מקום אני רק רוצה לדעת שהוא קיים.

אהבות צעירות תמיד עושות לי טוב, ונדיר למצוא אהבה ראשונית וטוטלית כמו זו של אלה ומייקה.
אלה ומייקה מספרים את הסיפור לסרוגין אולם סגנון הכתיבה דומה בשני הקולות.
בצורה מפתיעה התחברתי יותר לקול של מייקה ופחות לקול של אלה.
מיייקה יודע מה הוא רוצה, סבלני, מתחשב, שובב. מקסים בעיני.
אלה עדינה, אפשר לומר אפילו שברירית, מלאה דילמות ולא בשלה. פחות חיבבתי אותה בסיפור.

אגב, שם הספר הוא ספויילר:
לאורך כל הספר היחסים של אלה ומייקה מתנדנדים לכאן ולכאן.
סוג של טנגו.
רק בסוף הספר אלה מסכימה לנצח עם מייקה.