את אורסולה לה גווין הכרתי לפני שנים רבות דווקא מספריה הבדיוניים: מעבר לעלטה, והטרילוגיה על ארץ ים - תחת ז'אנר ספרי ילדים אבל לי זה לא הפריע. ידעתי שהיא כותבת גם לא רק ספרות בדיונית ולא רק לילדים, אך זה עתה נתקלתי בספר חדש יחסית שלה, "לאוויניה". זוהי מחווה למשורר הרומאי פובליקוס וירגיליוס מארו המוכר בקיצור כוירגיליוס. בתוך ה"איניאדה" שלו מוזכרת לאוויניה כדמות משנית, ואורסולה לה גווין בחרה לתת לה נפח. בגיל שבעים היא למדה לטינית כדי לקרוא את וירגיליוס במקור (!!!) ואז כתבה את הספר. הספר תורגם לעברית בידי ורד טוכטרמן - תרגום מצויין, טבעי ואיכותי. מתוך עיניה של לאוויניה, אישתו השלישית של איניאס, הטרויאני שברח מטרויה הבוערת ויצא למסע של שנים עם קומץ ניצולים כדי למצוא את המקום להקמת טרויה העתידית והיה לאחד ממייסדי רומא שלעתיד לבוא, נערה מתבגרת בראשית הספר ונשמה שפרחה לה מגופה של לאוויניה הקשישה בסופו, אנו מתוודעים לעולם של ארץ המגף כפי שהיה מאות שנים לפני הספירה. קודים מוסריים קדומים בהיווצרותם, אורחות חיים, התלות בנבואות בחיי יומיום, המלחמות, הגיבורים שלא כולם היו כמובן גיבורים, כל זה מסופר בפיה של האישיות הזאת שאורסולה לה גווין נכנסת לתוך נפשה. כל אלה שאינם יכולים להיכנס לתוך הביצה של תרגומים של וירגיליוס מלטינית ובכל זאת רוצה להכיר את העולם הזה, יהנה מאד מאד מהספר החכם, הרגיש, אולי הפמיניסטי במובן הטוב של המילה, והיפה. קריאה נעימה!
