דיברנו לפני השבת.
הבחור הגבוה שאל אותי אם אני רוצה להצטרף לצפייה במשחק בין אנגליה לנורבגיה, עם חברים שלו.
אמרתי שאני אחשוב על זה, ושנדבר במוצ"ש.
במוצ"ש נכנסתי לווצאפ כדי לראות מתי הוא התחבר לאחרונה, וכשראיתי את השעה 6 בצהריים, התחלתי להיכנס לסרט.
הרצתי בראש שלי את הרגע שבו פגשתי אותו, והוא חבש כיפה, ואמר שהוא דתי.
הופתעתי, לא זכרתי שהוא אמר לי את זה, כן זכרתי שהוא חרדי לשעבר ומאוד מקפיד על דברים מסוימים בדת.
שבת יוצאת בשמונה וחצי בערב, לא בשש בצהריים, והחלטתי שזה אומר שהוא התחבר בשבת, ושהוא לא שומר שבת, וכמובן שלא שאלתי אותו ישירות אם הוא שומר שבת, אבל אין דבר כזה דתי - שלא שומר שבת.
בראש שלי כבר עשיתי ביטול על הכל.
אבל המשכתי לחשוב, על השיחה שלנו לפני שבת, על כך שהוא אמר שבשבת הוא משתעמם, איזו סיבה יש לו לשקר?
כל הדרמה הזאת לקחה אולי 3 דקות, עד שהחלטתי ללכת לווצאפ של אמא שלי ולראות מתי היא הייתה מחוברת לאחרונה, והיה כתוב 11 בבוקר.
ואני יודעת שאמא שלי שומרת שבת, אז נכנסתי, ואז היה כתוב "נראתה לאחרונה אתמול".
עשיתי אותו דבר איתו... "נראה לאחרונה אתמול", זה לא היה 6 בצהריים היום.
לעזאזל עם ווצאפ, ולעזאזל עם מרקורי בנסיגה.
הייתה יכולה להיות פה אי הבנה מאוד גדולה, ואני באמת לא יודעת אם אני אשמה, אבל אני יודעת אם באמת הייתי מאמינה שהוא שיקר לגבי משהו, לא הייתי מסבירה לו כלום, הייתי פשוט אומרת שאני לא רוצה וזהו, נגמר.
יש לי בעיות אמון.
טוב, המון בעיות בעצם, אבל הדגש מאז שהוא הציע לי שהוא יבוא לקחת אותי וגם יחזיר אותי, ויוותר על לשתות אלכוהול, וגם המשחק בגלל לא בעשר בלילה כמו שהוא חשב אלא בחצות - אני פשוט בספק.
אני מתקשה להאמין לו שהוא באמת רוצה שאני אבוא, איזה מין גבר רוצה אישה שהוא בקושי מכיר שתהיה חלק מה"ערב גברים" שלו?
יש לי מחשבה כזאת, שאולי הוא הציע לי סתם מתוך נימוס, אבל התגובה הישירה שלי הייתה: "באמת?", ושאלה לגבי זה שאני אפריע לו עם החברים שלו, אז הייתה לו הזדמנות להתחרט.
זה למה אנשים לא מתחילים שום דבר חדש כשמרקורי בנסיגה.
כשאני שואלת את ה-AI מהי המשמעות של פגישה ראשונה כשמרקורי בנסיגה, התשובות די קולעות בדיוק למה שהיה.
הבנה שגויה של בדיחות וכוונות, פקקים לא צפויים, רושם ראשוני מוטעה.
"בגלל הערפול הכללי שמאפיין את התקופה, קשה יותר לקרוא את האדם שמולכם בצורה מדויקת. ייתכן שמישהו שנראה לכם מושלם יתברר בהמשך כלא מתאים, או לחילופין – שמישהו שהתחלתם איתו ברגל שמאל יתגלה בהמשך כהתאמה נהדרת."
זאת התחלה מקרטעת בהחלט.
-
"אני לא אשלח לו הודעה, אם הוא באמת רוצה שאני אבוא הוא ידבר איתי" - זאת המחשבה הראשונית, ואז אני נזכרת שמרקורי בנסיגה ושבעצם, כל אי תקשורת או תקשורת פזיזה, יכולה לדפוק אותי.
כמו שאני אניח דברים, גם הוא יכול להניח דברים, כגון: "לא אכפת לה", "היא שכחה ממני".
חרבנה.
אבל דברים קורים תמיד בזמן נכון לא?
חבל רק שקשה לי מכל הבחינות כמעט, חוץ מזה שאני מרגישה בנוח איתו.
קשה לי שאני לא יודעת אם אני רוצה זוגיות, קשה לי שאני מתקשה לסמוך על הדברים שהוא אומר ועל כך שהוא באמת מעוניין בי.
קשה לי עם זה שאני עדיין פאקינג ענייה, ושאולי מערכת היחסים הזאת תסיח את דעתי מלהתמודד עם הבעיות שלי.
אבל אני מזכירה לעצמי, עם מרקורי דופק אותי כי החלטתי לצאת עם בן אדם כשהוא בנסיגה, אז יופיטר אמור לעזור לי, כי במפה שלי יופיטר נותן לי מזל וקלות באזור של יחסים אישיים.
אני לא יכולה לצאת עם אף אחד אחר על הפלנטה הזאת.
כשאני חושבת עליו, אפילו שאני מרגישה שהוא לא נפתח אליי עדיין ושאין לי מושג מי באמת עומד מולי, עדיין יש לי חיבה אליו.
ואני די בטוחה שאמא שלי תאהב אותו.
אבל אני עדיין מרגישה שנקלעתי לסיטואציה.
שליהקו את השחקנית הלא נכונה לתפקיד.
אבל אני מזכירה לעצמי באיזו תקופה בחיי אני נמצאת, שאני בת 29 כבר, שאני מתבגרת, ושהתחלתי ללמוד לאחרונה שאסור לי לתת לאנשים אחרים להיכנס לי לראש.
כי זה מה שקרה, עשיתי הפוך ממה שאנשים אמרו לי לעשות, כי אם הייתי עושה את מה שהם אמרו לי, לא הייתי יוצאת איתו בכלל.
הם הזהירו אותי, אמרו לי שאני מתנהגת בצורה טיפשית ולא רציונלית, ואני פשוט עניתי "אבל זה מרגיש נכון".
אז מה עם יש לי בעיות?
הוא יודע שאני מתוסבכת, הוא יודע כל מיני דברים קטנים שאני חסרת ביטחון לגביהם, אם הוא בכל זאת בקטע שלי - מי אני שאפקפק בזה?
אני צריכה גם לא לתת לעצמי, להיכנס לראש שלי.
אני אולי חושבת יותר מדי, וזה גם מטריד אותי, כי נראה שהחיים שלו אחלה בלעדיי, אני חוששת שאיכשהו ההתערבבות שלו איתו, תשבש משהו.
מה אם אני השפעה רעה?
כי הוא לא נראה כמו מישהו שחושב יותר מדי, כמו מישהו שיש לו קשיים נפשיים כלשהם, או מחשבות כבדות.
אז באמת שאני פשוט מחכה לרגע שבו אני אקבל תמרור עצור.
שאני אראה איזה משהו, שאני אבין איזה משהו, שפשוט יגרום לי להפסיק להתעסק בזה ופשוט להיפרד ממנו.
קשה לי לכתוב "להיפרד ממנו" כשאנחנו בכלל לא יחד.
הנה עוד אכילת ראש שלי עם עצמי, מתי בדיוק מגדירים מערכת יחסים?
אם הוא ישקר לי, אני בחוץ.
אם אני אראה איזשהו הרגל רע שמעיד על חוסר נאמנות או כנות, אני בחוץ.
כרגע, אני לא צריכה מישהו שיש לי איתו עתיד, אפילו לא מישהו שיש לי איתו התאמה גופנית, אני רק צריכה מישהו שאני יכולה לסמוך על מה שהוא אומר לי.
ובאמת שהגעתי למצב שאני מרגישה כבר לא נעים לחפש ודאות, ולהגיד: "אני אבוא אם אתה באמת רוצה שאני אבוא."
אני חושבת יותר מדי, ואני כן חושבת שזה מחבל.
וההחלטה לגבי אם אני מצטרפת אליו היום או לא, עדיין לא נעשתה.
אבל אני חושבת שאין לי ברירה אלא ללכת ולראות בעצמי, זאת אולי ההזדמנות הכי טובה שתהיה לי לראות אותו לא רק איתי אלא גם עם אחרים.
אפילו שזה פאקינג מוזר בעיניי, אבל זאת רק אני, אולי אנשים באמת מביאים בחורה שהם בקושי מכירים לחברים שלהם.
שום דבר לא קל בחיים, אבל במקרה הזה... זה ברור שאני זאת שמביאה את הקושי.
אני הקושי.
(11/7/26 21:43)
הבחור הגבוה שאל אותי אם אני רוצה להצטרף לצפייה במשחק בין אנגליה לנורבגיה, עם חברים שלו.
אמרתי שאני אחשוב על זה, ושנדבר במוצ"ש.
במוצ"ש נכנסתי לווצאפ כדי לראות מתי הוא התחבר לאחרונה, וכשראיתי את השעה 6 בצהריים, התחלתי להיכנס לסרט.
הרצתי בראש שלי את הרגע שבו פגשתי אותו, והוא חבש כיפה, ואמר שהוא דתי.
הופתעתי, לא זכרתי שהוא אמר לי את זה, כן זכרתי שהוא חרדי לשעבר ומאוד מקפיד על דברים מסוימים בדת.
שבת יוצאת בשמונה וחצי בערב, לא בשש בצהריים, והחלטתי שזה אומר שהוא התחבר בשבת, ושהוא לא שומר שבת, וכמובן שלא שאלתי אותו ישירות אם הוא שומר שבת, אבל אין דבר כזה דתי - שלא שומר שבת.
בראש שלי כבר עשיתי ביטול על הכל.
אבל המשכתי לחשוב, על השיחה שלנו לפני שבת, על כך שהוא אמר שבשבת הוא משתעמם, איזו סיבה יש לו לשקר?
כל הדרמה הזאת לקחה אולי 3 דקות, עד שהחלטתי ללכת לווצאפ של אמא שלי ולראות מתי היא הייתה מחוברת לאחרונה, והיה כתוב 11 בבוקר.
ואני יודעת שאמא שלי שומרת שבת, אז נכנסתי, ואז היה כתוב "נראתה לאחרונה אתמול".
עשיתי אותו דבר איתו... "נראה לאחרונה אתמול", זה לא היה 6 בצהריים היום.
לעזאזל עם ווצאפ, ולעזאזל עם מרקורי בנסיגה.
הייתה יכולה להיות פה אי הבנה מאוד גדולה, ואני באמת לא יודעת אם אני אשמה, אבל אני יודעת אם באמת הייתי מאמינה שהוא שיקר לגבי משהו, לא הייתי מסבירה לו כלום, הייתי פשוט אומרת שאני לא רוצה וזהו, נגמר.
יש לי בעיות אמון.
טוב, המון בעיות בעצם, אבל הדגש מאז שהוא הציע לי שהוא יבוא לקחת אותי וגם יחזיר אותי, ויוותר על לשתות אלכוהול, וגם המשחק בגלל לא בעשר בלילה כמו שהוא חשב אלא בחצות - אני פשוט בספק.
אני מתקשה להאמין לו שהוא באמת רוצה שאני אבוא, איזה מין גבר רוצה אישה שהוא בקושי מכיר שתהיה חלק מה"ערב גברים" שלו?
יש לי מחשבה כזאת, שאולי הוא הציע לי סתם מתוך נימוס, אבל התגובה הישירה שלי הייתה: "באמת?", ושאלה לגבי זה שאני אפריע לו עם החברים שלו, אז הייתה לו הזדמנות להתחרט.
זה למה אנשים לא מתחילים שום דבר חדש כשמרקורי בנסיגה.
כשאני שואלת את ה-AI מהי המשמעות של פגישה ראשונה כשמרקורי בנסיגה, התשובות די קולעות בדיוק למה שהיה.
הבנה שגויה של בדיחות וכוונות, פקקים לא צפויים, רושם ראשוני מוטעה.
"בגלל הערפול הכללי שמאפיין את התקופה, קשה יותר לקרוא את האדם שמולכם בצורה מדויקת. ייתכן שמישהו שנראה לכם מושלם יתברר בהמשך כלא מתאים, או לחילופין – שמישהו שהתחלתם איתו ברגל שמאל יתגלה בהמשך כהתאמה נהדרת."
זאת התחלה מקרטעת בהחלט.
-
"אני לא אשלח לו הודעה, אם הוא באמת רוצה שאני אבוא הוא ידבר איתי" - זאת המחשבה הראשונית, ואז אני נזכרת שמרקורי בנסיגה ושבעצם, כל אי תקשורת או תקשורת פזיזה, יכולה לדפוק אותי.
כמו שאני אניח דברים, גם הוא יכול להניח דברים, כגון: "לא אכפת לה", "היא שכחה ממני".
חרבנה.
אבל דברים קורים תמיד בזמן נכון לא?
חבל רק שקשה לי מכל הבחינות כמעט, חוץ מזה שאני מרגישה בנוח איתו.
קשה לי שאני לא יודעת אם אני רוצה זוגיות, קשה לי שאני מתקשה לסמוך על הדברים שהוא אומר ועל כך שהוא באמת מעוניין בי.
קשה לי עם זה שאני עדיין פאקינג ענייה, ושאולי מערכת היחסים הזאת תסיח את דעתי מלהתמודד עם הבעיות שלי.
אבל אני מזכירה לעצמי, עם מרקורי דופק אותי כי החלטתי לצאת עם בן אדם כשהוא בנסיגה, אז יופיטר אמור לעזור לי, כי במפה שלי יופיטר נותן לי מזל וקלות באזור של יחסים אישיים.
אני לא יכולה לצאת עם אף אחד אחר על הפלנטה הזאת.
כשאני חושבת עליו, אפילו שאני מרגישה שהוא לא נפתח אליי עדיין ושאין לי מושג מי באמת עומד מולי, עדיין יש לי חיבה אליו.
ואני די בטוחה שאמא שלי תאהב אותו.
אבל אני עדיין מרגישה שנקלעתי לסיטואציה.
שליהקו את השחקנית הלא נכונה לתפקיד.
אבל אני מזכירה לעצמי באיזו תקופה בחיי אני נמצאת, שאני בת 29 כבר, שאני מתבגרת, ושהתחלתי ללמוד לאחרונה שאסור לי לתת לאנשים אחרים להיכנס לי לראש.
כי זה מה שקרה, עשיתי הפוך ממה שאנשים אמרו לי לעשות, כי אם הייתי עושה את מה שהם אמרו לי, לא הייתי יוצאת איתו בכלל.
הם הזהירו אותי, אמרו לי שאני מתנהגת בצורה טיפשית ולא רציונלית, ואני פשוט עניתי "אבל זה מרגיש נכון".
אז מה עם יש לי בעיות?
הוא יודע שאני מתוסבכת, הוא יודע כל מיני דברים קטנים שאני חסרת ביטחון לגביהם, אם הוא בכל זאת בקטע שלי - מי אני שאפקפק בזה?
אני צריכה גם לא לתת לעצמי, להיכנס לראש שלי.
אני אולי חושבת יותר מדי, וזה גם מטריד אותי, כי נראה שהחיים שלו אחלה בלעדיי, אני חוששת שאיכשהו ההתערבבות שלו איתו, תשבש משהו.
מה אם אני השפעה רעה?
כי הוא לא נראה כמו מישהו שחושב יותר מדי, כמו מישהו שיש לו קשיים נפשיים כלשהם, או מחשבות כבדות.
אז באמת שאני פשוט מחכה לרגע שבו אני אקבל תמרור עצור.
שאני אראה איזה משהו, שאני אבין איזה משהו, שפשוט יגרום לי להפסיק להתעסק בזה ופשוט להיפרד ממנו.
קשה לי לכתוב "להיפרד ממנו" כשאנחנו בכלל לא יחד.
הנה עוד אכילת ראש שלי עם עצמי, מתי בדיוק מגדירים מערכת יחסים?
אם הוא ישקר לי, אני בחוץ.
אם אני אראה איזשהו הרגל רע שמעיד על חוסר נאמנות או כנות, אני בחוץ.
כרגע, אני לא צריכה מישהו שיש לי איתו עתיד, אפילו לא מישהו שיש לי איתו התאמה גופנית, אני רק צריכה מישהו שאני יכולה לסמוך על מה שהוא אומר לי.
ובאמת שהגעתי למצב שאני מרגישה כבר לא נעים לחפש ודאות, ולהגיד: "אני אבוא אם אתה באמת רוצה שאני אבוא."
אני חושבת יותר מדי, ואני כן חושבת שזה מחבל.
וההחלטה לגבי אם אני מצטרפת אליו היום או לא, עדיין לא נעשתה.
אבל אני חושבת שאין לי ברירה אלא ללכת ולראות בעצמי, זאת אולי ההזדמנות הכי טובה שתהיה לי לראות אותו לא רק איתי אלא גם עם אחרים.
אפילו שזה פאקינג מוזר בעיניי, אבל זאת רק אני, אולי אנשים באמת מביאים בחורה שהם בקושי מכירים לחברים שלהם.
שום דבר לא קל בחיים, אבל במקרה הזה... זה ברור שאני זאת שמביאה את הקושי.
אני הקושי.
(11/7/26 21:43)