ישנתי בערך ארבע שעות, והתעוררתי כי שמתי שעון מעורר.
איך שהתעוררתי הרגשתי שאני צריכה עוד שעתיים לישון, בסוף כיוונתי את השעון לעוד שעת שינה, אבל לא נרדמתי מיד בחזרה כמו שהרגשתי שאני רוצה.
אז קמתי, אני פה, אותו השיט כל יום, רק שהיום זה "ערב חג" מה שאומר שאמא שלי קצת מאבדת את זה.
עצרתי את ההיכרות עם האדם הנחמד.
דברים הצטברו לי, ובסופו של דבר על משהו אחד, אמרתי שנראה לי שאנחנו לא בריאים זה לזה.
הוא היה בשוק וחשב שאני אומרת לו להתרחק ממני, והייתי קצת נסערת מהתגובה שלו, כאילו רמז קטן לדחייה והוא כבר בורח, אומר תודה על הכול ושהוא יתרחק.
בסופו של דבר הסברתי לו את העניין לעומק יותר כמו שרציתי, ושאני לא אומר שאנחנו לא נדבר יותר.
הוא הבין, התנצל על איך שהוא הגיב בהתחלה, ואחרי אותו יום דיברנו שוב והכול כרגיל, כמו לפני.
אז זהו מבחינתי הנושא סגור, גם אם אנחנו עדיין מדברים, זה ממש לא בשביל היכרות מעבר למסך, ויש פה איזה צעד אחורה.
אנחנו לא מתאימים, הוא לא מספיק ראלי עבורי, ואצלי הנקודה שבה באמת הבנתי שלא מתאים לי, הייתה כשהוא אמר לי "אני אוהב אותך".
לא כי הוא התכוון לזה, אלא כי הוא עוד לפני זה אמר "אני אוהב את זה בך", "אני אוהב שאת ככה", והתעלמתי, ואז המילים אני אוהב אותך, וההבנה שהן לא נאמרות ממקום אמיתי כי הבן אדם ממש לא מכיר אותי מספיק כדי לאהוב אותי - גרמו לי לנהל איתו על העניין שיחה רצינית.
ובסופו של דבר אני לא יכולה לסמוך על בן אדם, שמרשה לעצמו לומר דברים עמוקים, סתם, כאילו זה בחפיף.
זה לא הטיפוס שלי, אני מחפשת מישהו כנה וזהיר ושאפשר לסמוך על מה שהוא אומר, ולא שם אותי במצב של מילים יפות ללא כיסוי.
זה האמת די מעניין, שאחת התכונות הכי חיוביות שמצאתי בו, זה איך שהוא מתקשר את עצמו, השפה המילולית, וכתבתי על זה - ויום אחד זה היה הדבר שבגללו החלטתי שלא מתאים לי להמשיך להתקרב אל הבן אדם.
עזבו יודעת שהוא לא בשבילי, גם הבנתי כבר שבמילא, אני רוצה בסיס של חברות עם הבן אדם, וזה לא מרגיש ככה.
זה מרגיש רק הידלקות עליי, וזה לא מעניין אותי, כמה אני יכולה לשמוע מילים יפות על עצמי?
ה"אני אוהב אותך" היה הגבול שלי, כי זה כבר גרם לי לחשוב שאולי האדם הזה לא רואה את המציאות, שהוא חי בפנטזיה.
אני לא אשפוט עכשיו ואגיד שכל האנשים שהם מזל דגים לא מתאימים לי... אבל יש מצב.
מבחינת בן זוג ומזל, הסברתי ל-AI אילו תכונות אני מחפשת בגבר וניסינו לחדד מכל המזלות, איזה מזל הכי מתאים לי, ויצא גדי.
אני חושבת שלגדי יש הרבה דפקות, אבל, מכל המזלות למזל גדי יש את השילוב של הדברים שאני מחפשת בגבר.
וכנראה באופן כללי, אני צריכה אדם עם רגליים על הקרקע, אבל גם מכיל ומקבל ותומך במי שאני.
אז הבחור הנחמד היה הדבר החיובי הזה, האישורים, ההערכה, הכנות - אבל רגליים על הקרקע לא היה לו, וזה גרם לי להרגיש לא מוגנת.
אני צריכה מישהו שאני יכולה לסמוך על הפרספקטיבה שלו.
בוגר, במילה אחת.
ואפילו שהוא היה בוגר בגיל, מנטלית הבחור הנחמד לא היה בוגר בצורת החשיבה והרגש.
אני חושבת שהיה פה איזשהו מבחן, כי מצאתי את עצמי, רוצה שלאדם הנחמד יהיה טוב וכיף, גם כשזה בא אל חשבוני.
גם כשמשהו אצלי לא בדיוק מסכים עם ההתקרבות אליו.
ועכשיו אחרי זה, אני חושבת על איך שבימים של לפני, אני ממש חשבתי על איזה סוג של גבר אני מחפשת, והדבר הכי חשוב היה - מישהו שהוא קודם כל, חבר.
מישהו שמחבב אותי, ומסתדר איתי, וכיף לנו ביחד, גם אם אין עניין רומנטי.
ובכללי עוד מלא דברים שלבחור הנחמד לא היה.
אז ברגע שהבנתי שבסיס של חברות כבר לא יהיה בקשר הזה, זה היה לי ברור שהאדם הזה לא בשבילי.
הוא פשוט לא מה שאני מחפשת.
וזה מוזר לי כי אני בדרך כלל פשוט מכילה ומקבלת את מי שבא, עם יש לי איזשהו חיבור איתו ואין לי תחושה חזקה של רצון לנתק ולהתרחק וחוזר עניין.
אבל הפעם... אני פשוט יודעת שגם אם אני אמשיך לדבר איתו, גם אם כיף לי, אני לא מעוניינת במשהו מעבר לדיבור שיטחי פה ושם.
הוצאתי באמת רק את הטוב מהסיטואציה.
כשדיברתי איתו התחלתי לחשוב ברצינות, על זה שאולי הגיע הזמן להתחיל להכיר אנשים שבאמת יכולים להשתלב בחיי.
הבנתי שאני ממש לא מוכנה לשלב הזה בחיי, ומתוך חשיבה של "אני אולי אצטרך להיפגש איתו בקרוב", עשיתי כמה שינויים בחיי שאני מתכוונת להמשיך איתם.
אני מנסה לתת לעצמי את הביטחון, שמאוד קשה להשיג בקשרים עם אנשים, דרך דברים אחרים.
ביטחון כספי, ביטחון תקשורתי, ביטחון רגשי.
שאם באמת אני אכניס מישהו לחיי, הוא לא יערער לי את היציבות, כי יהיה לי לפחות ביטחון בדברים אחרים אם לא ביחסים.
לא יודעת, אני אדם כזה שמבחינתי, לא צריך להתאמץ להכיר אנשים.
המיינדסט הוא תמיד "מישהו יבוא".
וכנראה שיש משהו בלהיות פתוחה אל מי שבא, שדורש ממני ממש להתעקש על מה שאני רוצה ממערכות יחסים.
כי אפילו שאני לא נואשת, ובאמת מרגישה שתמיד יבוא עוד מישהו, או מישהי - אני לא הכי יודעת לסנן את מה שבא אליי.
הסינון היחיד לי, זה אם מרגיש לי טוב עם הבן אדם, אבל מסתבר שאני יכולה להרגיש טוב גם עם אנשים שלא מתאימים לי בכלל, אז אני צריכה להתחיל לסנן לפי עוד דברים.
אני נתתי לו את הזמן שלי, את החוכמה שלי, והוא נתן לי הרבה הערכה ואישורים לדברים.
היה פה לתת ולקחת, אבל הבנתי - שלמרות שאני כן מקבלת משהו מהבן אדם, וזה משהו שאני כן מעריכה, זה לא המשהו שאני מחפשת ושווה לי את הזמן.
(21/5/26 16:52)
איך שהתעוררתי הרגשתי שאני צריכה עוד שעתיים לישון, בסוף כיוונתי את השעון לעוד שעת שינה, אבל לא נרדמתי מיד בחזרה כמו שהרגשתי שאני רוצה.
אז קמתי, אני פה, אותו השיט כל יום, רק שהיום זה "ערב חג" מה שאומר שאמא שלי קצת מאבדת את זה.
עצרתי את ההיכרות עם האדם הנחמד.
דברים הצטברו לי, ובסופו של דבר על משהו אחד, אמרתי שנראה לי שאנחנו לא בריאים זה לזה.
הוא היה בשוק וחשב שאני אומרת לו להתרחק ממני, והייתי קצת נסערת מהתגובה שלו, כאילו רמז קטן לדחייה והוא כבר בורח, אומר תודה על הכול ושהוא יתרחק.
בסופו של דבר הסברתי לו את העניין לעומק יותר כמו שרציתי, ושאני לא אומר שאנחנו לא נדבר יותר.
הוא הבין, התנצל על איך שהוא הגיב בהתחלה, ואחרי אותו יום דיברנו שוב והכול כרגיל, כמו לפני.
אז זהו מבחינתי הנושא סגור, גם אם אנחנו עדיין מדברים, זה ממש לא בשביל היכרות מעבר למסך, ויש פה איזה צעד אחורה.
אנחנו לא מתאימים, הוא לא מספיק ראלי עבורי, ואצלי הנקודה שבה באמת הבנתי שלא מתאים לי, הייתה כשהוא אמר לי "אני אוהב אותך".
לא כי הוא התכוון לזה, אלא כי הוא עוד לפני זה אמר "אני אוהב את זה בך", "אני אוהב שאת ככה", והתעלמתי, ואז המילים אני אוהב אותך, וההבנה שהן לא נאמרות ממקום אמיתי כי הבן אדם ממש לא מכיר אותי מספיק כדי לאהוב אותי - גרמו לי לנהל איתו על העניין שיחה רצינית.
ובסופו של דבר אני לא יכולה לסמוך על בן אדם, שמרשה לעצמו לומר דברים עמוקים, סתם, כאילו זה בחפיף.
זה לא הטיפוס שלי, אני מחפשת מישהו כנה וזהיר ושאפשר לסמוך על מה שהוא אומר, ולא שם אותי במצב של מילים יפות ללא כיסוי.
זה האמת די מעניין, שאחת התכונות הכי חיוביות שמצאתי בו, זה איך שהוא מתקשר את עצמו, השפה המילולית, וכתבתי על זה - ויום אחד זה היה הדבר שבגללו החלטתי שלא מתאים לי להמשיך להתקרב אל הבן אדם.
עזבו יודעת שהוא לא בשבילי, גם הבנתי כבר שבמילא, אני רוצה בסיס של חברות עם הבן אדם, וזה לא מרגיש ככה.
זה מרגיש רק הידלקות עליי, וזה לא מעניין אותי, כמה אני יכולה לשמוע מילים יפות על עצמי?
ה"אני אוהב אותך" היה הגבול שלי, כי זה כבר גרם לי לחשוב שאולי האדם הזה לא רואה את המציאות, שהוא חי בפנטזיה.
אני לא אשפוט עכשיו ואגיד שכל האנשים שהם מזל דגים לא מתאימים לי... אבל יש מצב.
מבחינת בן זוג ומזל, הסברתי ל-AI אילו תכונות אני מחפשת בגבר וניסינו לחדד מכל המזלות, איזה מזל הכי מתאים לי, ויצא גדי.
אני חושבת שלגדי יש הרבה דפקות, אבל, מכל המזלות למזל גדי יש את השילוב של הדברים שאני מחפשת בגבר.
וכנראה באופן כללי, אני צריכה אדם עם רגליים על הקרקע, אבל גם מכיל ומקבל ותומך במי שאני.
אז הבחור הנחמד היה הדבר החיובי הזה, האישורים, ההערכה, הכנות - אבל רגליים על הקרקע לא היה לו, וזה גרם לי להרגיש לא מוגנת.
אני צריכה מישהו שאני יכולה לסמוך על הפרספקטיבה שלו.
בוגר, במילה אחת.
ואפילו שהוא היה בוגר בגיל, מנטלית הבחור הנחמד לא היה בוגר בצורת החשיבה והרגש.
אני חושבת שהיה פה איזשהו מבחן, כי מצאתי את עצמי, רוצה שלאדם הנחמד יהיה טוב וכיף, גם כשזה בא אל חשבוני.
גם כשמשהו אצלי לא בדיוק מסכים עם ההתקרבות אליו.
ועכשיו אחרי זה, אני חושבת על איך שבימים של לפני, אני ממש חשבתי על איזה סוג של גבר אני מחפשת, והדבר הכי חשוב היה - מישהו שהוא קודם כל, חבר.
מישהו שמחבב אותי, ומסתדר איתי, וכיף לנו ביחד, גם אם אין עניין רומנטי.
ובכללי עוד מלא דברים שלבחור הנחמד לא היה.
אז ברגע שהבנתי שבסיס של חברות כבר לא יהיה בקשר הזה, זה היה לי ברור שהאדם הזה לא בשבילי.
הוא פשוט לא מה שאני מחפשת.
וזה מוזר לי כי אני בדרך כלל פשוט מכילה ומקבלת את מי שבא, עם יש לי איזשהו חיבור איתו ואין לי תחושה חזקה של רצון לנתק ולהתרחק וחוזר עניין.
אבל הפעם... אני פשוט יודעת שגם אם אני אמשיך לדבר איתו, גם אם כיף לי, אני לא מעוניינת במשהו מעבר לדיבור שיטחי פה ושם.
הוצאתי באמת רק את הטוב מהסיטואציה.
כשדיברתי איתו התחלתי לחשוב ברצינות, על זה שאולי הגיע הזמן להתחיל להכיר אנשים שבאמת יכולים להשתלב בחיי.
הבנתי שאני ממש לא מוכנה לשלב הזה בחיי, ומתוך חשיבה של "אני אולי אצטרך להיפגש איתו בקרוב", עשיתי כמה שינויים בחיי שאני מתכוונת להמשיך איתם.
אני מנסה לתת לעצמי את הביטחון, שמאוד קשה להשיג בקשרים עם אנשים, דרך דברים אחרים.
ביטחון כספי, ביטחון תקשורתי, ביטחון רגשי.
שאם באמת אני אכניס מישהו לחיי, הוא לא יערער לי את היציבות, כי יהיה לי לפחות ביטחון בדברים אחרים אם לא ביחסים.
לא יודעת, אני אדם כזה שמבחינתי, לא צריך להתאמץ להכיר אנשים.
המיינדסט הוא תמיד "מישהו יבוא".
וכנראה שיש משהו בלהיות פתוחה אל מי שבא, שדורש ממני ממש להתעקש על מה שאני רוצה ממערכות יחסים.
כי אפילו שאני לא נואשת, ובאמת מרגישה שתמיד יבוא עוד מישהו, או מישהי - אני לא הכי יודעת לסנן את מה שבא אליי.
הסינון היחיד לי, זה אם מרגיש לי טוב עם הבן אדם, אבל מסתבר שאני יכולה להרגיש טוב גם עם אנשים שלא מתאימים לי בכלל, אז אני צריכה להתחיל לסנן לפי עוד דברים.
אני נתתי לו את הזמן שלי, את החוכמה שלי, והוא נתן לי הרבה הערכה ואישורים לדברים.
היה פה לתת ולקחת, אבל הבנתי - שלמרות שאני כן מקבלת משהו מהבן אדם, וזה משהו שאני כן מעריכה, זה לא המשהו שאני מחפשת ושווה לי את הזמן.
(21/5/26 16:52)