דמעות זלגו על לחיי. לבי דופק במהירות, נשימתי מאומצת, נשימות שטחיות ומהירות. שפתיי נפשקות, ראשי הולם. אני מעקלת את גבי מעלה, באופן נואש. ציפורני שורטות את הסדין.
חיפשתי משהו. מישהו.
התעוררתי מחלום שחמק ממני במהירות. פרטים קטנים ומעורפלים שאני מנסה לאחוז אך חומקים ממני ככל שאני מתקרבת.
סובבתי את פני לעבר האור מהחלון, דמעותיי מרטיבות את הכרית, ממשיכות לזלוג ללא שליטה. כמו נחל.
אני מתרוממת מביטה סביב חדרי, עדיין בחיפוש אותו דבר שאותו ליבי מחפש, בלי שום ידע מהו.
אני קמה מהמיטה ונעה במהירות על עבר החלון, מניפה את הווילונות הדקיקים לרחבה. זהו אותו נוף כמו תמיד. עצי הברוש מצילים על הקרקע. תפאורות הפרחים מכוסות טלי בוקר זוהרים בצבעי קשת. ליבי לא נרגע.
אני מתיישבת בכבדות על המיטה, אני מאבדת משקל ומחליקה לרצפה. מה הוא אשר אני מחפשת? מדוע אני בוכה? השאלות לא מקבלות מענה אך הדמעות ממשיכות.
תסכול מציף את גופי, ייאוש שורף את בטני, ועדיין אין לי מענה.
אני מביטה להשתקפות הקלושה שלי בחלון. שיערי פרוע, עיניי אדומות, פני רטובות. שפתיי מדממות. כיאלו ננשכו שוב ושוב ושוב, לא מנוח.
נשימותי מאיצות שוב שאני חשה אצבעות רפאים משוטטות על גופי. יוצרות סלסולים על גבי, משרטטות הרים על זרועות, נחלים על כתפים. מתחקות אחרי עיקולי גופי, רכות, חמות, צורבות את חותמם על גופי.
וליבי לא נרגע.
חיפשתי משהו. מישהו.
התעוררתי מחלום שחמק ממני במהירות. פרטים קטנים ומעורפלים שאני מנסה לאחוז אך חומקים ממני ככל שאני מתקרבת.
סובבתי את פני לעבר האור מהחלון, דמעותיי מרטיבות את הכרית, ממשיכות לזלוג ללא שליטה. כמו נחל.
אני מתרוממת מביטה סביב חדרי, עדיין בחיפוש אותו דבר שאותו ליבי מחפש, בלי שום ידע מהו.
אני קמה מהמיטה ונעה במהירות על עבר החלון, מניפה את הווילונות הדקיקים לרחבה. זהו אותו נוף כמו תמיד. עצי הברוש מצילים על הקרקע. תפאורות הפרחים מכוסות טלי בוקר זוהרים בצבעי קשת. ליבי לא נרגע.
אני מתיישבת בכבדות על המיטה, אני מאבדת משקל ומחליקה לרצפה. מה הוא אשר אני מחפשת? מדוע אני בוכה? השאלות לא מקבלות מענה אך הדמעות ממשיכות.
תסכול מציף את גופי, ייאוש שורף את בטני, ועדיין אין לי מענה.
אני מביטה להשתקפות הקלושה שלי בחלון. שיערי פרוע, עיניי אדומות, פני רטובות. שפתיי מדממות. כיאלו ננשכו שוב ושוב ושוב, לא מנוח.
נשימותי מאיצות שוב שאני חשה אצבעות רפאים משוטטות על גופי. יוצרות סלסולים על גבי, משרטטות הרים על זרועות, נחלים על כתפים. מתחקות אחרי עיקולי גופי, רכות, חמות, צורבות את חותמם על גופי.
וליבי לא נרגע.