"אז מה נשמע?" שאל דניאל.
לילי הייתה מותשת מכל השבוע הארוך ונתנה תשובה קצרה גם לשאלה הזו.
זה מה שעשתה לכל אורך שיחת החולין המקדימה שניהלו היא ודניאל כשנפגשו והתיישבו בטיילת.
לילי הייתה מלאת תקווה שדניאל יבין את המסר ויחליט להיות יותר דומיננטי. אחרת הם רק יישבו וישתקו במשך כל השעה הבאה...
היא לא נהגה לאפשר מצב כזה עם אף אחד - ובטח שלא עם בחור זר!
מוזר שאין איזו תעסוקה אחרת ברקע, וזה רק הוא והיא - כשאף אחד מהם לא לוקח את השיחה לכיוון שלו...
"תראי, לילי" אמר סוף סוף דניאל משהו, "אני רוצה לשים את הקלפים על השולחן: יש משהו שאני כבר די עסוק בו, עוד לפני שהכרנו."
"אוקיי" ענתה לילי, עדיין מהורהרת במה שעבר עליה השבוע.
"אני לא יודע אם זה מקובל עלייך, וחשוב לי להגיד ולהניח את זה כאן גם אם את לא תרצי להמשיך בגלל זה."
"תלוי מה זה..." מלמלה לילי.
לפתע חשה שהיא מסתקרנת. פחות לגבי דניאל עצמו - ויותר מהסיטואציה שנקלעה אליה.
היו לה כבר כמה ניחושים בראש - זה לא הבחור הראשון שהיא נפגשת איתו, והיא ניסתה לברר לאיזו קטגוריה המפגש הזה שייך:
האם יש לו פרויקט חשוב בעבודה, ולא יהיה לו הרבה זמן להקדיש לה?... כי אם זה המצב - זה לא כל-כך ישנה לה. היא לא תיפגע כי זה מובן שעבודה שואבת מצעירים את מיטב זמנם.
גם היא עצמה באה לטיילת בלי כוח, ואם המפגשים ביניהם פשוט ייפסקו באופן טבעי כי לאף אחד מהם אין זמן - זה משהו שהיא יכולה להתמודד איתו. זו אפילו לא ממש דחייה.
או - האם הוא רומנטיקן ובסתר ליבו חיפש את האחת, ומאוכזב משגילה ש"זה לא זה"?
טוב, גם מזה לילי לא תיעלב. זו אמנם דחייה, אבל סיבת הדחייה משנה.
גם לה עכשיו כבר יותר ברור שהשיחה ביניהם פשוט חסרת השראה, ניצוץ, או איך שלא יקראו לזה...
אפילו השקיעה מול נקודת התצפית שבחרו בה לא הפכה את הסיטואציה הזו ליותר רומנטית. זו שקיעה כמו השקיעה בכל יום...
הדבר היחיד שלא הייתה מוכנה לסבול כסיבת הדחייה בשלב זה, הוא שלדניאל יש מישהי טובה ממנה "בסטנד ביי".
הרי הייתה בעצמה יכולה לחסוך המון זמן אם הייתה ממקבלת... אבל ככל שחשבה על זה - זה רק יותר צרם לה מוסרית.
ודווקא זו הייתה החשיפה המסתורית של דניאל. הייתה מישהי אחרת!
היא לא ידעה מה היא - ידידה, חברה, אקסית נואשת... אבל התקשתה להקשיב בקשב מלא.
היא הרגישה שכבר לא משנה מה הוא יגיד - יהיה לה קשה מאוד להילחם ב"אנטי" הזה שפיתחה כששמעה שהיא לא לבד.
הרי גם היא יכלה להרשות לעצמה להיפגש איתו ובאותו זמן להתחיל עם אריאל! (לפחות במקרה שהוא כבר התפנה והאופי האמיתי של הודיה נחשף)... ובלי קשר לאריאל - היא יכלה להיפגש עם כל אחד אחר במקביל לדייט הזה, מישהו שכן יגרום לה פרפרים, שכן יש בו, מבחינתה - את מה שאין בדניאל.
מה - היא לא הייתה שמחה לקבל את הזמן הזה לברר עם עצמה? לשמור לעצמה את ההחלטה האם ומתי ליידע את דניאל...
דניאל הסביר את מורכבות המצב שהוא נמצא בו. היא פספסה הרבה פרטים ממה שסיפר, ציינה לעצמה מילים שאמר כמו שידוך, אמא שלי, שמעתי עליה דרך אחי הגדול.
היא חיברה את הנתונים כדי ליצור תמונה כללית במוחה בלי להקשיב לכל מילה. היא לא יכלה לשלוט במחשבותיה, שכבר נדדו הרחק הרחק.
אך כשהחזירה את תשומת ליבה לרגע לשיחה נדהמה -
הבחורה האחרת, זו שהוא לא יכול לפסול סתם על הסף...
הבחורה שדניאל מעוניין שלילי תדע שיש סיכוי שמשהו יתפתח איתה ביום מן הימים -
היא בחורה שהוא מעולם לא פגש.
לילי הייתה מותשת מכל השבוע הארוך ונתנה תשובה קצרה גם לשאלה הזו.
זה מה שעשתה לכל אורך שיחת החולין המקדימה שניהלו היא ודניאל כשנפגשו והתיישבו בטיילת.
לילי הייתה מלאת תקווה שדניאל יבין את המסר ויחליט להיות יותר דומיננטי. אחרת הם רק יישבו וישתקו במשך כל השעה הבאה...
היא לא נהגה לאפשר מצב כזה עם אף אחד - ובטח שלא עם בחור זר!
מוזר שאין איזו תעסוקה אחרת ברקע, וזה רק הוא והיא - כשאף אחד מהם לא לוקח את השיחה לכיוון שלו...
"תראי, לילי" אמר סוף סוף דניאל משהו, "אני רוצה לשים את הקלפים על השולחן: יש משהו שאני כבר די עסוק בו, עוד לפני שהכרנו."
"אוקיי" ענתה לילי, עדיין מהורהרת במה שעבר עליה השבוע.
"אני לא יודע אם זה מקובל עלייך, וחשוב לי להגיד ולהניח את זה כאן גם אם את לא תרצי להמשיך בגלל זה."
"תלוי מה זה..." מלמלה לילי.
לפתע חשה שהיא מסתקרנת. פחות לגבי דניאל עצמו - ויותר מהסיטואציה שנקלעה אליה.
היו לה כבר כמה ניחושים בראש - זה לא הבחור הראשון שהיא נפגשת איתו, והיא ניסתה לברר לאיזו קטגוריה המפגש הזה שייך:
האם יש לו פרויקט חשוב בעבודה, ולא יהיה לו הרבה זמן להקדיש לה?... כי אם זה המצב - זה לא כל-כך ישנה לה. היא לא תיפגע כי זה מובן שעבודה שואבת מצעירים את מיטב זמנם.
גם היא עצמה באה לטיילת בלי כוח, ואם המפגשים ביניהם פשוט ייפסקו באופן טבעי כי לאף אחד מהם אין זמן - זה משהו שהיא יכולה להתמודד איתו. זו אפילו לא ממש דחייה.
או - האם הוא רומנטיקן ובסתר ליבו חיפש את האחת, ומאוכזב משגילה ש"זה לא זה"?
טוב, גם מזה לילי לא תיעלב. זו אמנם דחייה, אבל סיבת הדחייה משנה.
גם לה עכשיו כבר יותר ברור שהשיחה ביניהם פשוט חסרת השראה, ניצוץ, או איך שלא יקראו לזה...
אפילו השקיעה מול נקודת התצפית שבחרו בה לא הפכה את הסיטואציה הזו ליותר רומנטית. זו שקיעה כמו השקיעה בכל יום...
הדבר היחיד שלא הייתה מוכנה לסבול כסיבת הדחייה בשלב זה, הוא שלדניאל יש מישהי טובה ממנה "בסטנד ביי".
הרי הייתה בעצמה יכולה לחסוך המון זמן אם הייתה ממקבלת... אבל ככל שחשבה על זה - זה רק יותר צרם לה מוסרית.
ודווקא זו הייתה החשיפה המסתורית של דניאל. הייתה מישהי אחרת!
היא לא ידעה מה היא - ידידה, חברה, אקסית נואשת... אבל התקשתה להקשיב בקשב מלא.
היא הרגישה שכבר לא משנה מה הוא יגיד - יהיה לה קשה מאוד להילחם ב"אנטי" הזה שפיתחה כששמעה שהיא לא לבד.
הרי גם היא יכלה להרשות לעצמה להיפגש איתו ובאותו זמן להתחיל עם אריאל! (לפחות במקרה שהוא כבר התפנה והאופי האמיתי של הודיה נחשף)... ובלי קשר לאריאל - היא יכלה להיפגש עם כל אחד אחר במקביל לדייט הזה, מישהו שכן יגרום לה פרפרים, שכן יש בו, מבחינתה - את מה שאין בדניאל.
מה - היא לא הייתה שמחה לקבל את הזמן הזה לברר עם עצמה? לשמור לעצמה את ההחלטה האם ומתי ליידע את דניאל...
דניאל הסביר את מורכבות המצב שהוא נמצא בו. היא פספסה הרבה פרטים ממה שסיפר, ציינה לעצמה מילים שאמר כמו שידוך, אמא שלי, שמעתי עליה דרך אחי הגדול.
היא חיברה את הנתונים כדי ליצור תמונה כללית במוחה בלי להקשיב לכל מילה. היא לא יכלה לשלוט במחשבותיה, שכבר נדדו הרחק הרחק.
אך כשהחזירה את תשומת ליבה לרגע לשיחה נדהמה -
הבחורה האחרת, זו שהוא לא יכול לפסול סתם על הסף...
הבחורה שדניאל מעוניין שלילי תדע שיש סיכוי שמשהו יתפתח איתה ביום מן הימים -
היא בחורה שהוא מעולם לא פגש.