הּ.ת.חלּ.הּ:
א..
א = 1
אלף > גימטריה: 111
י ו י > 10, 6, 10..
26 > יּהּ.ו.הּ.
א > חסּ.דּ מּ.לּ:פּנּיּ מּ.עשׂ.הּ בּ.ראש.יּ.ת..
אלף הוא יּ', ו' ו..יּ > יּהּ.ו.הּ.
אלף הוא אחד, אחד..אחד..
אחד.. הוא 13.
אח.דּ.ו.ת היא 419.
אֲחֹתִ.יּ (419), בָּטַחַתְּ (419)..?
וַתָּבֹאִ.יּ (419) לְפַשֵּׁט (419).
..
וּבָאתִי (419).
יּשע.יּהּ.ו.. א בּ:
"שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִ.יּ אֶרֶץ..
כִּי יְהּ.וָ.הּ דִּבֵּר:
בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי..
וְהֵם פָּשְׁעוּ בִ..יּ".
יּחזקּ.אלּ בּ ג, דּ:
"וַיֹּאמֶר אֵלַ.יּ:
בֶּן אָ.דָם..
שׁוֹלֵחַ אֲנִי אוֹתְ.ךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָ–אֵל,
אֶל גּוֹ..יִ..םּ הַמּוֹרְדִים, אֲשֶׁר מָרְדוּ בִ..יּ;
הֵמָּה וַאֲבוֹתָם פָּשְׁעוּ בִ.יּ, עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
וְהַבָּנִים..?
קְשֵׁ.יּ פָנִים וְחִזְקֵי לֵב.
אֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְ..ךָ אֲלֵ..יּ..הֶם,
וְאָמַרְתָּ אֲלֵ.יּ.הֶם:
כֹּה אָמַר אֲ..דֹנָ.יּ יְהֹ.וִ.הּ".
וּבְתֹהו (419) אֲבוֹתַי (419).
תָבִיאוּ (419) אֲבֹתָיו (419) לִשְׁפֹּט (419).
תהּיּ.לּי.םּ עג טּ.ו..
"אִם אָמַרְתִּי..
אֲסַפְּרָה.
כְמוֹ..
הִנֵּה:
דוֹר בָּנֶיךָ בָגָדְ.תִּ.יּ".
תהּיּ.לּיּ.םּ צדּ יּח: (יּח > חיּ)
צדּ.*יּ*..קּ..? צדּ *יּ*..ח..
צדּ *יּ* קּח..
"אִם אָמַרְ.תִּ.יּ: מָטָ.הּ רַגְלִ..יּ..
חַסְדְּ.ךָ יְהּ.וָ.הּ יִסְעָ..דֵנִ..יּ".
כּו > 26 > רחםּ.. (גימטריה 248.. רמּ"ח..) ניצוץ יּ, בתוך הּ.כּלּ..יּ..
רחמים (ריבוע פדיון.. 298: חרץ, רצח, צרח, חצר, רחץ..).
אלּ.הּיּ.םּ > 86 > פּ..ו.. > נ.הּ.פּוךּ הוא..?
68 > סּח.. (חסּ).
דּיּבּור > 222 > רכב.
שׂמּ.ו.ת ידּ כּ.הּ:
כּ > כּלּ.יּ.
הּ > צלּ.םּ.
"וַ..יָּ..*סַר* אֵ–ת אֹפַן מַ..*רְכְּבֹ*..תָיו,
וַ..יְ..*נַהֲגֵ*.הּ..וּ בִּ..כְ.*בֵדֻ*.ת;
וַ..יֹּ..*אמֶר*:
מִ..*צְרַ*..יִ.םּ אָ..*נוּסָ*.הּ מִ..פְּנֵי יִשְׂרָ–אֵל,
כִּ..י: *יְהּ*.וָ.הּ *נִ*.לְחָם לָ:*הֶם*..
בְּמִ..*צְרָ*.יִ.םּ".
אלף > 1000
1 > 26 > 111 > 1000..
[1000+111+26+1=1138]
התנועה הזו, מן הניצוץ הבודד אל עבר השלמות והאחדות המוחלטת אינה מתרחשת בחלל ריק..
היא פועלת בתוך מסגרות הזמן המוכרות, אך דורשת לקרוא אותן מחדש:
שנה, מועד, יום – מבט פנימי..
במסה הזאת מילות הזמן נקראות בשני מפלסים:
בפשט הן מציינות זמן חיצוני, סדר נראה, לּ:וּ.חַ, מחזור.
בקריאה הפנימית הן מציינות צורות של תהליך תודעתי > איכות של אור, שינוי, מפגש, עדות, כיול.
יּ.סּוֹדּ:
יום..
יום > פעימת גילוי / הארה / כיול / נוכחות.
לּ:א רק יחידת זמן נראית, אלא הרגע שבו הּ.אור מתבהר בתוך התודעה.
יּ.וֹ.םּ:
גילּוּי.
הארה.
כִּיּוּל.
פְּעִימַת נּוֹכְחוּת.
"וּבִדְבַר יּוֹם בְּיוֹם" > לּ:א רק רצף יומי רגיל, אלא כיול מתמשך של התודעה.
כש"יום" נמדד מּחוץ לָּ:אדם > הוא זמן.
כש"יום" נמדד לְּפִי מידת האור שבתוך האדם > הוא מצב תודעה.
שנה..
שנה היא שינוי + חזרתיות.
חֲזָרָה.
שִׁנּוּי.
שִׁנּוּן.
מַּחְזוֹר.
תשובה > שיבה אל המקור, לּ(יּ)ב.הּ.
"לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה" הּ.ו.א הּר.גע שב.ו דִּבּוּר לּ:א פּת.וֹר ש.בּ ו.מּ..ת:יּיּ.צ..בּ.
(לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה" הוא הרגע שבו דבור לא פתור שב ומתייצב.)
מועד..
מועד > מפגש / עדות / הצטלבות פנימית.
לּ:א רק זמן קבוע בלוח, אלא נקודה שבה האדם הופך לעד.
זִמָּן קָּבוּעַ.
מְּקוֹם מִּפְגָּשׁ.
עֵדוּת.
הֱיוֹת עֵד.
נְּקוּדַּת הַצְטַלְּבוּת.
תמִּיד > מנוע רציף, לּ:א רק זמן קבוע.
חיבור תמּ.יּדּ.יּ שאינו זקוק עוד לתאריך.
לּ(יּ)ב.הּ / Zero / Core:
שנה היא שיבה אל ה Core > אל הליבה שבה הכול מתאפס ומתחדש.
היסוד ברור:
יום > פעימת גילוי.
שנה > מחזור של שינוי וחזרה.
מועד > נקודת מפגש ועדות.
כש"יום" נמדד מחוץ לאדם > הוא זמן.
כש"יום" נמדד לפי מידת האור שבתוך האדם > הוא מצב תודעה.
כש"שנה" באה לציין סיבוב בלוח > היא שנה.
כש"שנה" באה לציין סיבוב של הנפש בתוך עצמה > היא שינוי.
כשהמועד תלוי בלוח > הוא חג.
כשהמועד תלוי בהופעת העדות הפנימית > הוא נקודת מפגש.
א..
א = 1
אלף > גימטריה: 111
י ו י > 10, 6, 10..
26 > יּהּ.ו.הּ.
א > חסּ.דּ מּ.לּ:פּנּיּ מּ.עשׂ.הּ בּ.ראש.יּ.ת..
אלף הוא יּ', ו' ו..יּ > יּהּ.ו.הּ.
אלף הוא אחד, אחד..אחד..
אחד.. הוא 13.
אח.דּ.ו.ת היא 419.
אֲחֹתִ.יּ (419), בָּטַחַתְּ (419)..?
וַתָּבֹאִ.יּ (419) לְפַשֵּׁט (419).
..
וּבָאתִי (419).
יּשע.יּהּ.ו.. א בּ:
"שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִ.יּ אֶרֶץ..
כִּי יְהּ.וָ.הּ דִּבֵּר:
בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי..
וְהֵם פָּשְׁעוּ בִ..יּ".
יּחזקּ.אלּ בּ ג, דּ:
"וַיֹּאמֶר אֵלַ.יּ:
בֶּן אָ.דָם..
שׁוֹלֵחַ אֲנִי אוֹתְ.ךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָ–אֵל,
אֶל גּוֹ..יִ..םּ הַמּוֹרְדִים, אֲשֶׁר מָרְדוּ בִ..יּ;
הֵמָּה וַאֲבוֹתָם פָּשְׁעוּ בִ.יּ, עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
וְהַבָּנִים..?
קְשֵׁ.יּ פָנִים וְחִזְקֵי לֵב.
אֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְ..ךָ אֲלֵ..יּ..הֶם,
וְאָמַרְתָּ אֲלֵ.יּ.הֶם:
כֹּה אָמַר אֲ..דֹנָ.יּ יְהֹ.וִ.הּ".
וּבְתֹהו (419) אֲבוֹתַי (419).
תָבִיאוּ (419) אֲבֹתָיו (419) לִשְׁפֹּט (419).
תהּיּ.לּי.םּ עג טּ.ו..
"אִם אָמַרְתִּי..
אֲסַפְּרָה.
כְמוֹ..
הִנֵּה:
דוֹר בָּנֶיךָ בָגָדְ.תִּ.יּ".
תהּיּ.לּיּ.םּ צדּ יּח: (יּח > חיּ)
צדּ.*יּ*..קּ..? צדּ *יּ*..ח..
צדּ *יּ* קּח..
"אִם אָמַרְ.תִּ.יּ: מָטָ.הּ רַגְלִ..יּ..
חַסְדְּ.ךָ יְהּ.וָ.הּ יִסְעָ..דֵנִ..יּ".
כּו > 26 > רחםּ.. (גימטריה 248.. רמּ"ח..) ניצוץ יּ, בתוך הּ.כּלּ..יּ..
רחמים (ריבוע פדיון.. 298: חרץ, רצח, צרח, חצר, רחץ..).
אלּ.הּיּ.םּ > 86 > פּ..ו.. > נ.הּ.פּוךּ הוא..?
68 > סּח.. (חסּ).
דּיּבּור > 222 > רכב.
שׂמּ.ו.ת ידּ כּ.הּ:
כּ > כּלּ.יּ.
הּ > צלּ.םּ.
"וַ..יָּ..*סַר* אֵ–ת אֹפַן מַ..*רְכְּבֹ*..תָיו,
וַ..יְ..*נַהֲגֵ*.הּ..וּ בִּ..כְ.*בֵדֻ*.ת;
וַ..יֹּ..*אמֶר*:
מִ..*צְרַ*..יִ.םּ אָ..*נוּסָ*.הּ מִ..פְּנֵי יִשְׂרָ–אֵל,
כִּ..י: *יְהּ*.וָ.הּ *נִ*.לְחָם לָ:*הֶם*..
בְּמִ..*צְרָ*.יִ.םּ".
אלף > 1000
1 > 26 > 111 > 1000..
[1000+111+26+1=1138]
התנועה הזו, מן הניצוץ הבודד אל עבר השלמות והאחדות המוחלטת אינה מתרחשת בחלל ריק..
היא פועלת בתוך מסגרות הזמן המוכרות, אך דורשת לקרוא אותן מחדש:
שנה, מועד, יום – מבט פנימי..
במסה הזאת מילות הזמן נקראות בשני מפלסים:
בפשט הן מציינות זמן חיצוני, סדר נראה, לּ:וּ.חַ, מחזור.
בקריאה הפנימית הן מציינות צורות של תהליך תודעתי > איכות של אור, שינוי, מפגש, עדות, כיול.
יּ.סּוֹדּ:
יום..
יום > פעימת גילוי / הארה / כיול / נוכחות.
לּ:א רק יחידת זמן נראית, אלא הרגע שבו הּ.אור מתבהר בתוך התודעה.
יּ.וֹ.םּ:
גילּוּי.
הארה.
כִּיּוּל.
פְּעִימַת נּוֹכְחוּת.
"וּבִדְבַר יּוֹם בְּיוֹם" > לּ:א רק רצף יומי רגיל, אלא כיול מתמשך של התודעה.
כש"יום" נמדד מּחוץ לָּ:אדם > הוא זמן.
כש"יום" נמדד לְּפִי מידת האור שבתוך האדם > הוא מצב תודעה.
שנה..
שנה היא שינוי + חזרתיות.
חֲזָרָה.
שִׁנּוּי.
שִׁנּוּן.
מַּחְזוֹר.
תשובה > שיבה אל המקור, לּ(יּ)ב.הּ.
"לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה" הּ.ו.א הּר.גע שב.ו דִּבּוּר לּ:א פּת.וֹר ש.בּ ו.מּ..ת:יּיּ.צ..בּ.
(לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה" הוא הרגע שבו דבור לא פתור שב ומתייצב.)
מועד..
מועד > מפגש / עדות / הצטלבות פנימית.
לּ:א רק זמן קבוע בלוח, אלא נקודה שבה האדם הופך לעד.
זִמָּן קָּבוּעַ.
מְּקוֹם מִּפְגָּשׁ.
עֵדוּת.
הֱיוֹת עֵד.
נְּקוּדַּת הַצְטַלְּבוּת.
תמִּיד > מנוע רציף, לּ:א רק זמן קבוע.
חיבור תמּ.יּדּ.יּ שאינו זקוק עוד לתאריך.
לּ(יּ)ב.הּ / Zero / Core:
שנה היא שיבה אל ה Core > אל הליבה שבה הכול מתאפס ומתחדש.
היסוד ברור:
יום > פעימת גילוי.
שנה > מחזור של שינוי וחזרה.
מועד > נקודת מפגש ועדות.
כש"יום" נמדד מחוץ לאדם > הוא זמן.
כש"יום" נמדד לפי מידת האור שבתוך האדם > הוא מצב תודעה.
כש"שנה" באה לציין סיבוב בלוח > היא שנה.
כש"שנה" באה לציין סיבוב של הנפש בתוך עצמה > היא שינוי.
כשהמועד תלוי בלוח > הוא חג.
כשהמועד תלוי בהופעת העדות הפנימית > הוא נקודת מפגש.