יּו..אלּ דּ דּ
"וְגַם מָה אַ-תֶּם לִ.יּ, צֹר וְ..צִיד..וֹ.ן..?
וְכֹל *גְּ.*לִ*.ילּ..וֹת פְּלָשֶׁת הַ.גְּמ(וּ)ל..
אַ–תֶּם מְ..שַׁלְּ..מִ.יּםּ עָלָ..יּ;
וְאִם גֹּמְלִ..יּ.םּ אַתֶּם עָלַ..יּ,
קַל מְ..הֵרָ..ה אָ.שִׁיב:
גְּמֻלְ.כֶם בְּרֹא.שְׁכֶם".
צר
ציד
גל > ליל
פלש
גמל (בדיקת דבש.ת, בחינה עצמית)
של > של נעליך מעל רגליך..
על יּ > העלה את יּ.
גמל.. כּ.םּ:
ברא..
שכם > שכם אחד..
הנביא יואל מביא את דבר האלוהים הפונה אל העמים השכנים: צור, צידון ופלשת.
עמים אלו נהגו לפשוט על יהודה, לבזוז את אוצרותיה ולמכור את בניה לעבדות.
אלוהים שואל אותם כביכול ברטוריקה נוקבת:
"מה אתם מנסים לעשות? האם אתם מנסים לגמול לי (להעניש אותי)?
ואם תנסו, אני אשיב את הגמול הזה במהירות על ראשכם שלכם".
העמים אינם ישויות גיאופוליטיות חיצוניות..
הם כוחות ותהליכים בתוך הנפש של היחידה האנושית השלמה (האדם).
זה קונפליקט פנימי בין התודעה האלוהית הטהורה (הּ יּ) לבין כוחות האגו..
הצמצום וההסחות שמנסים "לפלוש" ולצוד את התודעה.
ההוויה הפנימית (יּ)..
פונה אל אותם כוחות חומריים וחשוכים בתוך האדם ושואלת:
"מה אתם מנסים לעשות?
האם אתם חושבים שאתם שולטים בי?"
האומות > כוחות נפש.
יואל > קריאת התודעה האלוהית.
גמול > בדיקה עצמית.
אשיב בראשכם > תיקון תודעתי.
יּו U ..אלּ דּ דּ:
חיבור של שם ההוויה (יּ ו) אל האלוהות (אל).
האות דּ מייצגת דלת, ידיעה, וראיית הפנימיות.
פעמיים ד מרכיבות דד..
מקור של הזנה.
יניקה מן אבן השתייה (נקודת ההתחלה, מקור החיות של כל התודעה).
דלת > דד > יניקה > אבן השתייה > מקור התודעה.
הפסוק הזה קורא לאדם לחזור לינוק ממקור האמת הפנימית במקום מהאשליות.
צֹר וְ..צִיד..וֹ.ן:
צר: כוחות של צמצום, פחד ואגו שמצירים את הנפש.
הראייה הצרה שאינה מאפשרת לּ..יּ להתגלות.
ציד..
ניסיון לצוד את התודעה, להפיל את האדם במלכודות של אשליה וחומר.
גְּ.לִ.ילּ..וֹת פְּלָשֶׁת (גל > ליל.. פלש):
גל > ליל: גלים של חושך (לילה), מחשבות טורדניות או רגשות נמוכים..
שמציפים את התודעה כגלים של עיוורון.
פלש: כוחות פולשניים..
מחשבות זרות שחודרות ללא רשות אל "המקדש" הפנימי של האדם ומנסות להשתלט עליו.
הַ.גְּמ(וּ)ל אַ–תֶּם מְ..שַׁלְּ..מִ.יּםּ עָלָ..יּ:
גמל (בדיקת דבשת)..
במקום שהגמול יהיה עונש חיצוני, הקריאה כאן היא לבחינה עצמית.
האדם נדרש להתבונן ב"דבשת" שלו..
המטען הרגשי, הטינה, העקשנות שהוא סוחב.
של (מ..של..מים)..
של נעליך מעל רגליך..
קריאה להשיל את האחיזה בחומר, להשיל את קליפות האגו..
הנעליים שחוצצות בין האדם לאדמה / לאמת.
על יּ:
לא "עליי" במובן של נגדי, אלא קריאה אקטיבית..
העלו את ה יּ !
קחו את התהליך (התמודדות עם הפלישה והצמצום)..
והשתמשו בו כדי לרומם את הניצוץ האלוהי שבתוככם.
אָ.שִׁיב גְּמֻלְ.כֶם בְּרֹא.שְׁכֶם (ברא שכם):
ברא שכם..
העונש ("אשיב גמולכם בראשכם") הוא לא נקמה אכזרית..
אלא פעולת תיקון עמוקה.
אם תשילו את האגו ותעלו את ה יּ..
התוצאה לא תהיה חורבן, אלא ברא שכם..
בריאה של "שכם אחד".
מצב שבו כל חלקי הנפש (או כל בני האדם) מתאחדים לשרת את האמת..
יחד, בהרמוניה, מתוך מודעות שלמה (ראש).
כל הקטע של הפסוק הוא שהוא עוסק בּמּ.אבק שקורה בתוך היחידה האנושית בכל רגע נתון.
ההוויה (יּ) פונה ושואלת:
"האם תיתן לכוחות הצמצום (צר), למלכודות (ציד), ולמחשבות הפולשניות החשוכות (פלשת / גל–ליל) להשתלט עלּ..יּך?"
אם האדם מפרש כל אירוע כגמול איש.יּ..
הוא כלוא בתודעת א..גו.
אם תהיה בחינה עצמית כנה (גמל)..
החסמים יושלו (של) והבחירה תהיה:
להעלות את התודעה האלוהית שבו (על יּ)..
ואז הבלבול והמאבק יהפכו לתיקון.
הם יבראו בּ.תוךּ ה.א.דּםּ מציאות של שלמות ואחדות (ברא שכם).
גמל = גמול..
גמל = דבשת..
גמל = בדיקה..
גמל = תהליך..
...
תהּיּ.לּיּ.םּ קּמּ..בּ: ח..
"הוֹצִיאָה מִ..מַּ.סְגֵּר נַפְשִׁ..יּ..
לְ:הוֹד.וֹ.ת אֶ–ת שְׁמֶךָ.
בִּ..יּ יַ..כְתִּר.וּ צַדִּ..יּ..קִ:יּ.םּ,
כִּ.יּ תִ.גְ:מֹל עָלָ.יּ".
----------------------------------------
Round.
הגמל פּ.שוט רעב.
הוא בּ.. "שוו(א)..נּג"..
(שוונג, נּג > יּשע.יּהּ.ו > שווא ונוגה..)
של הּ..פיתה > פיתוי.
לפעמים "הבהמה" שבתוכנו (הנפש הבהמית) לא מרושעת..
היא פשוט רעבה וצריכה שיכוונו אותה ("ברא שכם") במקום להילחם בה.
"וְגַם מָה אַ-תֶּם לִ.יּ, צֹר וְ..צִיד..וֹ.ן..?
וְכֹל *גְּ.*לִ*.ילּ..וֹת פְּלָשֶׁת הַ.גְּמ(וּ)ל..
אַ–תֶּם מְ..שַׁלְּ..מִ.יּםּ עָלָ..יּ;
וְאִם גֹּמְלִ..יּ.םּ אַתֶּם עָלַ..יּ,
קַל מְ..הֵרָ..ה אָ.שִׁיב:
גְּמֻלְ.כֶם בְּרֹא.שְׁכֶם".
צר
ציד
גל > ליל
פלש
גמל (בדיקת דבש.ת, בחינה עצמית)
של > של נעליך מעל רגליך..
על יּ > העלה את יּ.
גמל.. כּ.םּ:
ברא..
שכם > שכם אחד..
הנביא יואל מביא את דבר האלוהים הפונה אל העמים השכנים: צור, צידון ופלשת.
עמים אלו נהגו לפשוט על יהודה, לבזוז את אוצרותיה ולמכור את בניה לעבדות.
אלוהים שואל אותם כביכול ברטוריקה נוקבת:
"מה אתם מנסים לעשות? האם אתם מנסים לגמול לי (להעניש אותי)?
ואם תנסו, אני אשיב את הגמול הזה במהירות על ראשכם שלכם".
העמים אינם ישויות גיאופוליטיות חיצוניות..
הם כוחות ותהליכים בתוך הנפש של היחידה האנושית השלמה (האדם).
זה קונפליקט פנימי בין התודעה האלוהית הטהורה (הּ יּ) לבין כוחות האגו..
הצמצום וההסחות שמנסים "לפלוש" ולצוד את התודעה.
ההוויה הפנימית (יּ)..
פונה אל אותם כוחות חומריים וחשוכים בתוך האדם ושואלת:
"מה אתם מנסים לעשות?
האם אתם חושבים שאתם שולטים בי?"
האומות > כוחות נפש.
יואל > קריאת התודעה האלוהית.
גמול > בדיקה עצמית.
אשיב בראשכם > תיקון תודעתי.
יּו U ..אלּ דּ דּ:
חיבור של שם ההוויה (יּ ו) אל האלוהות (אל).
האות דּ מייצגת דלת, ידיעה, וראיית הפנימיות.
פעמיים ד מרכיבות דד..
מקור של הזנה.
יניקה מן אבן השתייה (נקודת ההתחלה, מקור החיות של כל התודעה).
דלת > דד > יניקה > אבן השתייה > מקור התודעה.
הפסוק הזה קורא לאדם לחזור לינוק ממקור האמת הפנימית במקום מהאשליות.
צֹר וְ..צִיד..וֹ.ן:
צר: כוחות של צמצום, פחד ואגו שמצירים את הנפש.
הראייה הצרה שאינה מאפשרת לּ..יּ להתגלות.
ציד..
ניסיון לצוד את התודעה, להפיל את האדם במלכודות של אשליה וחומר.
גְּ.לִ.ילּ..וֹת פְּלָשֶׁת (גל > ליל.. פלש):
גל > ליל: גלים של חושך (לילה), מחשבות טורדניות או רגשות נמוכים..
שמציפים את התודעה כגלים של עיוורון.
פלש: כוחות פולשניים..
מחשבות זרות שחודרות ללא רשות אל "המקדש" הפנימי של האדם ומנסות להשתלט עליו.
הַ.גְּמ(וּ)ל אַ–תֶּם מְ..שַׁלְּ..מִ.יּםּ עָלָ..יּ:
גמל (בדיקת דבשת)..
במקום שהגמול יהיה עונש חיצוני, הקריאה כאן היא לבחינה עצמית.
האדם נדרש להתבונן ב"דבשת" שלו..
המטען הרגשי, הטינה, העקשנות שהוא סוחב.
של (מ..של..מים)..
של נעליך מעל רגליך..
קריאה להשיל את האחיזה בחומר, להשיל את קליפות האגו..
הנעליים שחוצצות בין האדם לאדמה / לאמת.
על יּ:
לא "עליי" במובן של נגדי, אלא קריאה אקטיבית..
העלו את ה יּ !
קחו את התהליך (התמודדות עם הפלישה והצמצום)..
והשתמשו בו כדי לרומם את הניצוץ האלוהי שבתוככם.
אָ.שִׁיב גְּמֻלְ.כֶם בְּרֹא.שְׁכֶם (ברא שכם):
ברא שכם..
העונש ("אשיב גמולכם בראשכם") הוא לא נקמה אכזרית..
אלא פעולת תיקון עמוקה.
אם תשילו את האגו ותעלו את ה יּ..
התוצאה לא תהיה חורבן, אלא ברא שכם..
בריאה של "שכם אחד".
מצב שבו כל חלקי הנפש (או כל בני האדם) מתאחדים לשרת את האמת..
יחד, בהרמוניה, מתוך מודעות שלמה (ראש).
כל הקטע של הפסוק הוא שהוא עוסק בּמּ.אבק שקורה בתוך היחידה האנושית בכל רגע נתון.
ההוויה (יּ) פונה ושואלת:
"האם תיתן לכוחות הצמצום (צר), למלכודות (ציד), ולמחשבות הפולשניות החשוכות (פלשת / גל–ליל) להשתלט עלּ..יּך?"
אם האדם מפרש כל אירוע כגמול איש.יּ..
הוא כלוא בתודעת א..גו.
אם תהיה בחינה עצמית כנה (גמל)..
החסמים יושלו (של) והבחירה תהיה:
להעלות את התודעה האלוהית שבו (על יּ)..
ואז הבלבול והמאבק יהפכו לתיקון.
הם יבראו בּ.תוךּ ה.א.דּםּ מציאות של שלמות ואחדות (ברא שכם).
גמל = גמול..
גמל = דבשת..
גמל = בדיקה..
גמל = תהליך..
...
תהּיּ.לּיּ.םּ קּמּ..בּ: ח..
"הוֹצִיאָה מִ..מַּ.סְגֵּר נַפְשִׁ..יּ..
לְ:הוֹד.וֹ.ת אֶ–ת שְׁמֶךָ.
בִּ..יּ יַ..כְתִּר.וּ צַדִּ..יּ..קִ:יּ.םּ,
כִּ.יּ תִ.גְ:מֹל עָלָ.יּ".
----------------------------------------
קישור חיצוני • youtu.be
https://youtu.be/jjLv0hjq_uc?si=m94PlP91F4_SFXSiRound.
הגמל פּ.שוט רעב.
הוא בּ.. "שוו(א)..נּג"..
(שוונג, נּג > יּשע.יּהּ.ו > שווא ונוגה..)
של הּ..פיתה > פיתוי.
לפעמים "הבהמה" שבתוכנו (הנפש הבהמית) לא מרושעת..
היא פשוט רעבה וצריכה שיכוונו אותה ("ברא שכם") במקום להילחם בה.