נּ.בּשלּ > ההפך מּ.בּוֹ.סּר..

נּ.בשל:

בּשלּ = 332.
בּוֹ.סּר = 268.
בשל פחות בוסר = סּדּ = 64.

בודהה..
נע בין מצבי קיצון..
עושר >< סיגוף קיצוני.
בחינת קצוות..
הוא הגיע לּ:אמץ ע (אמּצע) בסוף..
אם נבחן את דרך הביניים אליה הוא הגיע..
היא מזכירה בהחלט, את הקו ה.אמּצ.ע.יּ.

המטריקס.. או עולם בד:
חלום יעקב / גלות / הסתר פנים.

היקיצה, במשמעות לצאת מהזיה של המציאות המדומה ולהכיר במקור..

קץ > יחוד השם, דבקות ב"אני הויה לא שניתי"..
לא כתאריך גאולה, אלא זיהוי הנקודה שלא משתנה מעולם ועד עולם..
בין ריבוי פיקסלים עד לנקודת ה"אין סּ(ו)ף"..
אנחנו "הווים" בלבוש גידים.

מּלּ..כּ.יּ.םּ *בּ דּ מּ*.א (מל' בּ דּ מּא):
"וַ..יֹּ.אמֶר..
וּ.קְחוּ קֶמַ..ח.
וַ..יַּשְׁ..לֵךְ אֶל הַסִּיר.
וַ..יֹּ..אמֶר:
צַק לָעָם וְיֹאכֵלוּ.
וְלֹא הָיָה דָּבָר רָע בַּסִּיר"..

"קֶמַ..ח"..
מישור השתוות: קם.
"תתאפס", קד, רד: מישור השת.*ח*.וות.

אלישע מגיע לגלגל כדי ללמד את "בני הנביאים" (תלמידיו).
מתוך דאגה להם, הוא מבקש ממשרתו לבשל נזיד (מרק) גדול עבור כל הקבוצה.

רעב פיזי ב..גלּ.גלּ..
המצב האנושי של "גלות" ו"הסתר פנים"..
הגלגל הוא הגלגול האינסופי בתוך דפוסים חוזרים (מטריקס).
הרעב הוא הרעב למקור, ל"אני יּהּ.ו.הּ לא שניתי"..

מּלּ.א.כּ.יּ *ג ו* (גו > גוף)
"כִּי אֲנִי יְהּ.וָ.הּ לֹא שָׁנִיתִי;
וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב..
לֹא כְלִיתֶם".

אלישע (אליּ.שע > יּ.שע) > קריאה פנימית להתעוררות בתוך מעגל השחזור.

ואז מה קרה..?
אחד האנשים יצא לשדה ללקט עשבי מאכל..
הוא מצא *גפן שדה* וקטף ממנה "פַּקֻּעֹת שָׂדֶה מְלֹא בִגְדוֹ".. (מלכים ב ד לט > בד לּ.למידה: טּ > *בּדּלּ*.. טּ > שינוי ניתוב.)
נראה שזה היה פרי שנראה טוב למאכל אך היה רעיל ומריר מאוד.
הוא קצץ את הפקועות לתוך הסיר בלי לדעת מה הן.
מה קרה?
טעות בזיהוי צמח רעיל ואיסוף בתוך הבגד..

"גֶּפֶן שָׂדֶה" היא חיקוי של המקור..
אדם המנסה ללקט "תובנות" בתוך עולם החוץ (השדה) ללא הבחנה.

"וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ פַּקֻּעֹת שָׂדֶה מְלֹא בִגְדוֹ":
בגד מלשון בגידה..
זהו ה"כיסוי", ההסתר.. עולם הבד, המטריקס.
הליקוט של פַּקֻּעֹת (מלשון פקע > התנפצות הדין) לתוך הבגד מייצג את איסוף המידע המוטעה..
הקודים השבורים של המציאות המדומה שמרעילים את הנפש.

כשהתלמידים התחילו לאכול, הם חשו בטעם הנורא או..
בהשפעה המיידית של הרעל:
"..וְהֵמָּה צָעָקוּ!! וַיֹּאמְרוּ: מָוֶת בַּסִּיר.." (מלכים בדמ).

צעקה.. הפחד ההיסטרי מהרעל.

רגע הקץ (המיאוס)..
התלמידים מבינים שהנזיד..
החיים במטריקס = מוות.
"מָוֶת בַּסִּיר" > ההכרה שהמציאות המדומה (הסיר) כשהיא מנותקת מהמקור, היא רעל תודעתי.
זעקת גילוי היסטרית לצאת מההזיה.

קמ..ח מנטרל רעל:
אלישע בלי פאניקה, מבקש שיביאו לו מעט קמח, משליך אותו לתוך הסיר..
ובאופן פלאי הרעל נעלם והאוכל הופך למותר לאכילה.

אלישע לא משנה את התוכן של הסיר, הוא מוסיף לו את הקמח > נקרא לזה.. "תדר" היקיצה והנצח.

היפוך: הפיכת הדינים (הפקועות הרעילות) לרחמים.

הקוצים > פקועות.
הדינים > רעל בסיר.
הקץ > קמח שמנטרל.
היקיצה > לא רק רעיון אלא מיאוס ממשי.

ברגע שיש "השת(ח)וות" (קידה, כניעה, קבלה, חיפוש החן בקיים) > הניגודים מתאחדים.
ה"רע" (הפירוד) נעלם כי הוא נאסף לנקודת הייחוד.

האוכל הופך ל"מותר".
המציאות (הסיר) כבר לא רעילה כשיודעים שהיא השתקפות.
אז..
"וַיִּקַץ" = התעורר וגם: קץ > נמאס, דוחה.
יעקב לא רק התעורר, הוא גם קץ במשנה הישנה (המצב התודעתי הישן)..
מפסיק למחזר את אותם דפוסים..

קּמּ ח.
יקיצה אמיתית > קּםּ
מאס מהסיבוב הישן > אני מפסיק לשחזר, חוזר לסיים תיקון > ח.
ח. נצח, ניצחון.

יקיצה אמיתית > לא רק להבין מושגית שיש קץ ["בְּעִתּוֹ" 12 (בּיּ) פּסּ(ו)קּ.יּ.םּ בחיפוש דּיּ.קּטּ.הּ]
אלא להגיע לנקודה של מיאוס מחיים בתוך הסיר הרעיל..
ו.. להוסיף קמח > מישור השת(ח)וות, טעם הּ..נּ.קּוֹדּ.הּ..

ואז התודעה מתהפכת:
אותו סיר, אבל עכשיו אין בו רע.
יש בו מורכבות..
"מְאֹד, מְאֹד.. לֹא נֶחְקַר מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת" (מּלּ.כּ.יּ.םּ א ז מּ..ז).

מָוֶת בַּסִּיר = 718 בגימטריה.
וְ..תַשְׁ..ווּ (718) > וְ..שַׁבְ..תִּי (718) בִּמְ..עָר..וֹת (718).

בּ.ראש.יּ.ת כּח כּ.א:
"וְ.שַׁבְתִּ.יּ בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי..
וְ.הָיָ.הּ יְהּ.וָ.הּ לִ:יּ לֵ:אלֹ.הִיּ.םּ".

יּשע.יּהּ.ו בּ יּטּ:
"וּבָאוּ בִּמְ..עָר..וֹת צֻרִ..ים..
וּבִמְ..חִלּ..וֹת עָפָר,
מִפְּנֵי פַּחַ..ד יְהּ.וָ.הּ..
וּמֵ..הֲדַר גְּא..וֹנוֹ,
בְּ.קוּמ.וֹ לַ:עֲרֹ.ץ הָאָרֶץ".

הפשט מדבר על בריחה / הסתתרות מתוך פחד יום יּהּ.ו.הּ.
זה מצב שבו התודעה "נבהלת מהרעל" > נכנסת למחילות / מערות..

נסיגה לאינסטינקט הישרדותי > הסתר / כיווץ / פחד..

וזה עומד מול תנועת הקמח (אלּ.יּ.שע) שהיא לא פאניקה..
אלא ניטרול.

צעקה > מערות (פחד) מול קּמּ.ח > אין דבר רע (תיקון).

יּשע.יּהּ.ו מּו...הּ:
"לְמִי תְ.דַמְּיוּנִ.יּ..??
*וְתַשְׁווּ*, וְתַ.מְשִׁל..וּנִ..יּ..?
וְנִדְמֶה"..

קיים מושג בקבלה (בכתבי האר"י) שנקרא "נה"י דאמא נעשין מוחין לז"א"..
הקצוות התחתונים > נצח, הוד, יסוד.. של הפרצוף העליון (אמא / בינה) נכנסים לתוך הראש של הפרצוף התחתון (זעיר אנפין) ומשמשים לו כמוחין.

ששת הקצוות > גוף ז"א:

לב (מידות עליונות): חסד, גבורה, תפארת.
רגליים (כלי העברה): נצח, הוד, יסוד.
מוחין (חב"ד) > מה שנכנס מלמעלה ומאיר את השש.

הסיר > ז"א (שש הספירות, הגוף).
הקמח > המוחין (חב"ד) שנכנסים אליו.
בלי קמח > קטנות, דינים, "מוות בסיר".
עם קמח > גדלות, המתקה, "אין דבר רע".

קצה > < קצה > קץ אחד > קו אמצעי = ישר–אל.

נאמר.. כמיפוי אישי פשוט:

לּב >< מּח > 32+48=80 פּ (נזונה ופולטת), גימ' קּטּנּ.הּ: 8 + יּעקּב ("מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא" עמּ.ו.סּ ז, הּ-ב), גימ' קטּנּ.הּ: 2 = 10 > יּ.. > 1.
(קץ = ישר–אל = 10 = 1 בגימ' קטנה)

..

זה:
לב+מוח (8) + יעקב (2) = 10 = י = 1.

מח > המוחין שנכנסים מלמעלה, לב > המידות שבתוך הסיר..
פּ > התוצאה: כשמוח נכנס ללב, נוצר פה > תנועה.

שני קצוות > קץ אחד.
קץ אחד > קו אמצעי.
קו אמצעי > ישר–אל.
לב + תורה > פה (תנועה).
פה + יעקב > י (נקודה).
י > 1.

כל ריבוי הקצוות, הלב והמוח, יעקב והקו..
מתכנסים לנקודת יּ אחת.

כל הקצוות מתבטלים באחד.

קצוות > ששת כיווני המציאות..
חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יּ.סוד:

קץ אחד > כל הקצוות נאספים לנקודה אחת.

קו אחד ישר–אל: אנך המשפט > דין > דין = 64 > סּדּ.

"יקוו המים"..?

64 + ו (חיב.ו.ר נ.כּוֹןּ) = 70 > ראיּ.יּהּ רחבה.

כשכל השש: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד פועלים ומתאחדים מקבלים כּסּ.א נּכ.וֹ.ןּ.
נוצר פרצוף זעיר אנפין (ז"א), "האיש" הרוחני השלם > "קודשא בריך הוא".

מבנה הדינים / מידות מצטיירים גם בתוך הגוף והנפש > מוח, לב, כסא נכון..

עשו > מסטרא דקין, "*רש*..ע", דינים קשים.
[אנכ.יּ, לא מקבלת רשע כפשוטו.. כי זה תמיד *מּ..ו..רכּב(הּ)*..]

יעקב > בא לתקן אותו, להפוך את עש.ו ל"שלום".

עשו > שלום בגימטריה > נשיאת הפכים.

נחש עקלתון > נחש נחושת,
דינים > רחמים.

הקץ האמיתי = הּ..צקּ.. הּאמיתי:
מצב שבו כל הכוחות הדיניים שנחוו כרעב / חוסר / קוצים..
מתהפכים לרחמים פשוטים.

קּמּ..ח.
ה"צק" (הלחץ) הופך להזנה..
*מה ש*.נּ.קּרא "קוצים"..
*ניתן לתפוס* איך הוא בפועל הופך לקמח שמזין..
לא רק איך הוא "נחתך" במופשט..

דִּבֶּר.יּ.םּ לּ: (יּ)ב:
"*לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא* לֵאמֹר:
מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה".

מּלּ.חמּ.ת גו.ג ו.מּ..גו.ג..

גוג = 12 = בּ..יּ.
ומגוג = 58 = נּח > חןּ.

12 ו 58:

1258 = תורת הרמז.

גוג = 12 = 3.
12.58 > 3.58 > 358.

58 + 12 = 70 > ע.
מּח + לּב = 80 > פּ.

יּשע.יּהּ.ו וֹ בּ (וֹבּ > בּוֹ)
"שְׂרָפִים.. עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ.
שֵׁשׁ כְּנָפַיִם, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם.. לְאֶחָד (12 > בּ..יּ).
בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו,
וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו..
וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף".

לפני שמדליקים את המציאות (פּ), יש "שרפים עומדים" > מצב של עמידה / כיול / טיהור שמונע רעל.

ששת הקצוות קיימים > אבל הם עובדים עבור אחדות, לא עבור פירוד.

שלוש זוגות הכנפיים הם.. "פרוטוקול":
כיסוי עליון (פנים) + כיסוי תחתון (רגליים) + תנועה (מעוף)..

זו המשמעות של קו אמּצ.ע.יּ.

הפסוק הזה מציג.. "איפוס נכון":
לא כיבוי מוחלט בלבד..
אלא איפוס עם מסכים (כיסוי פנים / רגליים) כדי שהמעוף יהיה בריא.

בין.. לֹא..הּ לּ.. לּ:א.הּ..
מּ.תר.חש.ת התמרה ל: לּביּ.א.הּ.
דרך אגב..
אז למה לנשים יש בינה יתירה..?
כי הן בּוֹ.חש.וֹת בסיר הבשר.. :)

------------------------------
"היפה והחיה"..

עשו הוא "החיה" (The Beast)..
עשו מתואר כ"איש שעיר", אדמוני, איש שדה, פראי.

עשו מייצג את "עולם התוהו", את הניצוצות שנפלו, את ה"קליפה" החיצונית המפחידה.

החיה הוא נסיך שנפל ונידון לחיות בגוף גס, שעיר ומפחיד עד שיעבור תיקון.

מידתו של יעקב היא "ת.פּאר.ת" (Be.a.u.t.y).
הוא מייצג את האיזון, את הלב, את האמת.

בדיוק כמו ש...Bell לא מנסה להרוג את החיה אלא לראות את הטוב שבו ולהפוך אותו חזרה לנסיך..
כך יעקב (וישר–אל) אמורים "לתקן" את עשו.

להפוך את עשו לשלום..
החיה הופכת לאדם (לנסיך).
הופכים את ה"עור" (חומר גס) ל"אור".

"השושנה בין החוחים"..
הקוצים שומרים עליה, אבל גם דוקרים.
הוורד הקסום הוא מרכז הסיפור..
הוא זה שקובע את ה"קץ" (מתי ייפול העלה האחרון).
כל עוד הוורד חי, יש תקווה לתיקון.

קץ" והזִמֵּן..
בסיפור היפה והחיה, הכל תלוי בזמן (עד שייפול העלה האחרון מהוורד).
"קץ הימים", הזמן שדוחק, הרגע שבו הקללה תוסר והכל יחזור לקדמותו.

לאה הייתה אמורה להיות של עשו, ויעקב מקבל אותה, בּ.עקּב.וֹ.ת מּ.עשׂ.הּ הּ.מרמ.הּ שלּ חו.תנּ.וֹ לּב.ןּ.. הּ.א.רמּ.יּ.. (מּר >< רםּ).

במדרש בראשית רבה / מדרשים:
"שתי בנות ושני בנים – הגדולה לגדול, הקטנה לקטן"..
"עיני לאה רכות" משום שבכתה.

היפה "נלקחת" לטירה של החיה כדי לבצע את התיקון הזה.
היא יורדת לתוך החושך כדי להוליד משם את האור.

הדין (עשו) הוא "חיה" לא מתוקנת.

הנקבה העליונה (לאה / רחל) אמורה להיתקן דרך חיבור לקו האמצעי (יעקב).

היפה > נשמה/שכינה (מלכות) יורדת למקום הדינים כדי לברר ולמתק..
הבינה היא יותר רחם / אם שנותנת כוח לבירור..

בקבלה.. המלכות (רחל / הנוקבא) היא זו שיורדת לברר ניצוצות.
לאה (שנבנית מאחורי הבינה) מאירה מלמעלה ומעניקה כוח לבירור..

זו ברית עבודה:
הנשמה מעלה ניצוצות; החומר מאפשר את הבירור.

"היפה והחיה" הוא גרסה ציורית..
של מיתוס "בירור הניצוצות" הקבלי.

הנשמה (היפה) יורדת לגוף החומרי והגס (החיה) כדי לעדן אותו ולהפוך אותו חזרה לאלוהי.

------------------------------

קישור חיצוני • youtu.be

https://youtu.be/H36LDD3Gcig?si=T3YTbaFq0vMRqsUc

פורומים›יהדות›נּ.בּשלּ > ההפך מּ.בּוֹ.סּר..