באשר לשאלה מדוע הם מרשים לעצמם - הכל כחלק ממאבק מעצמות העל, ניתן לקרוא לזה גם מאבק האידיאולוגיות.
המונח "מעצמת על" הצטמצם עם השנים כי מלבד ארה"ב ורוסיה קמו מתחרות ראויות כגון סין (ארה"ב נמצאת בחוב ענקי מולם), איראן. הן לא מעצמות על בהגדרה היבשה אך אכן מכתיבות את סדר היום העולמי.
מאבק על שליטה באמצעות אידיאולוגיות - ברגע שמדינה מנסה להחיל את האידיאולוגיה שלה, לדוגמא דמוקרטיה, האינטרס הראשוני הוא לחסל אידיאולוגיות מתחרות. הדמוקרטיה מסתמכת על כך שהמשטרים החלופיים אכזריים מדי, טוטאליטריים מדי, ובעיקר מצמיחים מתוכם טירור בקנה מידה עולמי.
השימוש במדינות נכשלות כמאבק בין מעצמות- לחמש מדינה נכשלת, שהמשטר בה טובח באזרחים, כשקיים כוח גרילה, כוח טרור, ברגע שארה"ב מחמשת ומעניקה עוצמה ויתרונות צבאיים לאותן מדינות, הן יצליחו להשתחרר מכבלי המשטר הרודני, וכך בעצם, לאחר שמסתיימת הלחימה, במידה ואותה מדינה נכשלת משיגה עליונות צבאית, מדינית - נותר ואקום. זהו ואקום שניתן לנצל להחלת משטר של המעצמה "המממנת" כגון דמוקרטיה.
"הזכות" הזו שארה"ב מנכסת לעצמה היא חלק עצום מהמאבק הזה. ככל שיהיו יותר מדינות דמוקרטיות בעולם שארה"ב היא פטרונן כך יהיה קל יותר לארה"ב לקבוע סדר יום עולמי.
פוליטיקה זה מאבק בין משאבים. המשאב הגדול ביותר שיכול להיות למדינה, למעצמה, זו השליטה על סדר היום העולמי. קביעת הטון בנושאים כמו כלכלה, מסחר, חימוש, סייבר, מודיעין, לחימה.
הרדיפה אחרי תחושת עליונות זו, הביאה לרמיסה של לא מעט מדינות נכשלות, מתפתחות.
אז נכון שהחלק הכלכלי משחק כאן תפקיד עצום, והיכולת לסחור (למשל, איראן עם הנפט), אבל כל זה חלק מהמשחק שתיארתי למעלה.