זו הייתה דירה קטנה למדי. היה בה מטבחון קטן, מקלחת, וחדר עבודה שהכיל שולחן, מחשב וכמה מדפי ספרים. החדר היה קטן מכדי להכיל מיטה, ובמקומה היה שק שינה מקופל בפינת החדר. הבית היה מסודר יחסית, עם תנור וכירה במטבחון, ליד מקרר קטן שהכיל מעט אוכל בסיסי. שני סטים של כלים נחו שטופים ומיובשים בארגז.
ג'ון, בחור כבן שלושים, ישב מול המחשב בחדר העבודה. הוא לבש בגדים בלויים - מכנסי דגמ"ח שחורות, חולצת פולו בהירה, ומשקפיים עבים. הוא היה נראה לבן וחלש, ושום דבר לא העיד על הגאונות המרשימה שלו. אך אם שהתבונן בחדר בעיון, יכל למצוא רמזים לעבודתו של ג'ון בתור חוקר. עבודת הדוקטורט שלו הייתה מונחת על מדף ליד קבצי מאמרים שהוא כתב, ספרים רבים בכימיה, מדעי המחשב, וביולוגיה פוזרו בין המדפים, ועל המחשב היה אוסף תרשימים של התוצאות.
הוא היה על סף ייאוש, שום דבר לא מצליח לו. הוא נכנס שוב לתוכנה, והקליד כמה פקודות מהירות. חלון אזהרה קפץ, הרצת התוכנה נכשלה. הוא קילל. התוכנה הייתה סימולציה של התפתחות חיים במצבים שונים, הוא כתב את התוכנה בעצמו במשך כמה חודשים, אך מדי פעם צצו לו בעיות. כשהוא חשב שהכל הולך להסתדר, הוא הכניס פקודה שבטעות גרמה לאוכלוסיה כמעט להמחק, רק לחיידקים שהייתה מוטציה מיוחדת הייתה את האפשרות לשרוד. הוא פתח שוב את התוכנה ובחן את התוצאות. כשליש מהחיידקים הושמדו.
ג'ון נאנח ושלח את התוצאות עד התקלה לחברו. הוא כבר יטפל בזה מחר. בינתיים הוא פרש את שק השינה, לקח ספר - "מדריך הטרמפיסט בגלקסיה" ופתח בעמוד אקראי. הוא התחיל לקרוא, ואז הוא הבין הכל. הוא קם וחזר למחשב, והסביר הכל לעכבר, אולי העכבר יבין. הוא פתח קובץ טקסט חדש והתחיל להקליד - "הבאג האחרון:"
"אי אפשר ככה! זה חייב להעצר!" צעק מנהל במעבדה. "המחשבים דפוקים, אתם בכלל לא יודעים מה אתם עושים, למה מישהו חושב שנצליח משהו. תסגרו את הסימולציה הזו! תמחקו אותה! אני כבר אדבר עם הבוס". המנהל קילל. כל פעם הייתה לו בעיה אחרת, הוא עוד לא שכח את הבאג הקודם שהשאיר רק את היצורים שנקראו עכשיו יונקים. 'בסך הכל רציתי לבדוק איך בעלי החיים יגיבו לפגעי השמיים' טען המתכנת הכושל. עכשיו הגיע הבאג האחרון, הוא גמר עם היקום הזה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
