אתה הלכת, שנייה לפני הפתרון.
ובכיתי, למרות שלא באמת הכרנו.
כל הזמן שמעתי רק כמה היית חכם,
כמה היית שנון, איך היית רגיש אבל לא רגשן.
היית האיש שהיה
לא האיש שהוא.
ובכל זאת בכיתי,
בכיתי כי היית חלק ממני,
בכי שלא מסמל גאווה, כי איך אוכל להתגאות בהכרות
עם אדם שלא הכרתי?
זה בכי של בושה, בכי של ילדה קטנה
שרק מתייפחת ומתאבלת על "קרוב" שמת.
אבל אני חלק ממך,
כי ככל שהשנים עברו התפתחתי והפכתי דומה לך.
אני כמוך,
ואני מצטערת שלא הבנתי את זה קודם.
אני כמוך.
ובכיתי, למרות שלא באמת הכרנו.
כל הזמן שמעתי רק כמה היית חכם,
כמה היית שנון, איך היית רגיש אבל לא רגשן.
היית האיש שהיה
לא האיש שהוא.
ובכל זאת בכיתי,
בכיתי כי היית חלק ממני,
בכי שלא מסמל גאווה, כי איך אוכל להתגאות בהכרות
עם אדם שלא הכרתי?
זה בכי של בושה, בכי של ילדה קטנה
שרק מתייפחת ומתאבלת על "קרוב" שמת.
אבל אני חלק ממך,
כי ככל שהשנים עברו התפתחתי והפכתי דומה לך.
אני כמוך,
ואני מצטערת שלא הבנתי את זה קודם.
אני כמוך.