את מוזמנת לבדוק, אני באמת לא בדקתי, וניתן בהחלט לומר שזוהי השקפה סובייקטיבית, אבל לא תחושה בלבד, כי אני ראיתי את הדברים בפועל, זה לא רק "נדמה לי".
לגבי הגשש - אני לא מומחה לגשש, אבל מעולם לא שמעתי שהצבא התנהל כמו שהם הציגו. זו פשוט פאראפראזה על הנושא, וזו סאטירה וזה מקובל (היום זה היה כנראה בגידה וגזענות ומי יודע מה עוד).
היו ליקויים בצבא, אבל בהחלט לא היה מן כזה קרקס כמו שהם הציגו, אז בואי נעמיד דברים בפרופורציות. אולי האיראנים מצוטטים ובסוף יחשבו שככה זה באמת...
קו 60 בר"ג... כן, אני מכיר אותו, ואפילו היטב. הייתי נוסע בו מפתח-תקווה עד התחנה המרכזית בתל-אביב (נדמה לי או שעברתי קו באמצע), אבל זה כשעוד היו לי הרבה שערות. קו דחוס ועמוס.
לגבי דן מרגלית - ההפך - אני הבאתי אותו דוגמא לעיתונאי טוב, שלא מתעסק בשערוריות מין. כתבים טובים היום?
בואי, נשב יחד ונעבור על הרשימה:
1. אילנה דיין - היא באמת כתבת טובה, באמת. אבל, מה לעשות, התפתתה לחרוץ דין רוצח על קצין צה"ל, בלי הוכחות, בלי שום עבודת שטח, כלום. וידוא הריגה, איזה שטויות ועוד מכתבת צבאית. בכל ימי בצבא (רבותי הקרביים - בבקשה להגיב! אולי אני טועה!), לא נתקלתי במושג הזה, לא בחירום ולא בשגרה. אבל אם כבר היא טעתה, מדוע לא התנצלה - כי היא כבר שקועה בנורמה של עיתונות צדקנית. אבל היא דוגמה לכתבת טובה. קיבלתי.
2. רינו צרור - מי זה? אני שומע עליו כמו על הגשם - מדי פעם. מצטער - כאן כנראה באה לידי ביטוי הבורות שלי.
3. אמנון לוי - חה חה חה, איזה ליצן. טוב, הוא התחיל ככתב טוב, אבל היום הוא מתעסק בבוקי סריקי, סטייל רפי גינת. חושף "שחיתויות". שמעתי עליו סיפור, שהוא תפס את אחת העובדות שלו שעשתה משהו לא בסדר. טוב, תפסת? פטר אותה וזהו. לא! הוא עשה עליה כתבת תחקיר והרס את חייה. למה?! איפה פה עיתונות טובה והוגנת?! לשם זה בחרת במקצוע הזה?! אמנון לוי - כתב טוב לשעבר, לזה עוד אני מוכן להסכים.
העניין הוא, שהרבה מהכתבים שהיו פעילים אז, עדיין עובדים, אבל הם בחיים לא יצליחו להתחרות בכתבי השערוריות. דרך אגב - שימי לב לכל מיני טורים ב-ynet של אנשים, שאו שאינם יודעים לכתוב, או שאינם יודעים עברית. אז מדוע בחרו בהם? כי הם יודעים להלהיט את הטוקבקיסטים. כנסי לאתר, תמצאי אותם בקלות.
גלית, בחיפה יש שכונה ששמה הדר הכרמל. היא מזמן כבר לא מה שהייתה כשאני הייתי ילד (אז היא הייתה שכונת עילית, והיום שכונת תחתית). יש שם גן שנבנה לזכר נופלי העיר ושמו: גן הזכרון. פעם משפחות טיילו שם וילדים שיחקו שם, גם אני. היה שם אגם עם דגים, דשא, גן שעשועים. היום יש שם מקום מוזנח, באגם יש קונדומים משומשים ובגן המשחקים יושבים נרקומנים על המתקנים. העיריה שמה קצוץ אחד גדול על מה שהתושבים חושבים, ואף עיתון לא עוסק בזה, כי אין פה שערורייה עסיסית. אני גרתי בחיפה כל חיי, וכואב לי הלב לראות לאן היא מדרדרת. איך אראה בתקופה הנוכחית שיפור?
