בס"ד,
הבטחתם שלום - ההנהגה הבטיחה שלום ולא קיימה. ולא ייתכן ששלושה עשורים לא הגענו לשלום ועדיין אנו במעגל הדמים.
הלוחמים לא גבה ליבם. ההנהגה המעוותת שנאלחת עד היום ומנהלת מתוך גבעת הקפיטול של כורסאות מרופדות במשי... היא שליבה גבה... היא שנעדרת תחושות ורגשות על אובדן הבנים בקרב.
התיאורים של איילנד דויד על חורפים מושלגים שנעלמו ויש לו תמונה בשלגים של רמת הגולן.
ולאחריהם בא אביב, קיץ סתיו... השלכות נשרו כתומים על מרבד האדמה. אך העצב המשיך לחלחל אל המעמקים, התהומות.
מאד עצוב ומזעזע... אלא, שדבר זה דומה למי שנפגע פיזית בתאונה, הכאבים מופיעים שנים קדימה - בהתחלה אדם חש רק מכות יבשות. תמיד שק הזמן הטעון הוא המשמעות המולידה את מה שנדחק וכרגע מבקש לפרוץ ולהשתחרר.
נכון, כל החברים של איילנד נלחמו עד טיפת דמם האחרונה, חירפו נפשם למען ההגנה על הגולן, על החרמון - על המדינה. וכל הכבוד לאיילנד וחבר מרעיו שהתלכדו להוציא את האמת החשופה והמזעזעת לאור.
הספר על בלימה לא כתוב בצורה פיוטית. נעדר ליטוש והחלקות. ללא ורניש. הוא מתאר את מוראותיה של המלחמה הארורה הזו. הכי קשה מכל מלחמות ישראל.
ויש צבעים חדים הנובעים מהתיאורים. יש קומפוזיציה וגרפיקה מאד צורנית וחדה.
וזה מביע העדר איזון וסערת רגשות המפעפעים בזיכרונותיהם של הנותרים - הם שנושאים עד היום את הצלקות האיומות.
בכל אופן, כל הכבוד לעשיית חסד ומצווה בהנצחת זיכרם של הנופלים. נשמתם בשמיים חשה זאת. כמובן למי שמאמין בשארית הנפש, גלגול נשמות.
הספר כתוב טוב מאד. והוא שווה למעלה מחמישה כוכבים.
הוא תרומה נכבדה ומדהימה למשפחות השכול המוסיפה גאוות לוחמים והערכה נשגבת ואמיתית ללוחמים שלא שבו אל ביתם
ואחוזתם. ויש בה לתרום לסולם ערכים נפלא שהיה פעם בקרב החיילים - המאיר ונוסך שיבה אל אותו סולם של העבר- לחנך לפטריוטיות גם היום.
ואלה הנותרים.
שיבורכו ויאריכו עד מאה ועשרים שנה ויוותרו כבני עשרים ברוחם ובתפיסתם.
כרמיתי.
הבטחתם שלום - ההנהגה הבטיחה שלום ולא קיימה. ולא ייתכן ששלושה עשורים לא הגענו לשלום ועדיין אנו במעגל הדמים.
הלוחמים לא גבה ליבם. ההנהגה המעוותת שנאלחת עד היום ומנהלת מתוך גבעת הקפיטול של כורסאות מרופדות במשי... היא שליבה גבה... היא שנעדרת תחושות ורגשות על אובדן הבנים בקרב.
התיאורים של איילנד דויד על חורפים מושלגים שנעלמו ויש לו תמונה בשלגים של רמת הגולן.
ולאחריהם בא אביב, קיץ סתיו... השלכות נשרו כתומים על מרבד האדמה. אך העצב המשיך לחלחל אל המעמקים, התהומות.
מאד עצוב ומזעזע... אלא, שדבר זה דומה למי שנפגע פיזית בתאונה, הכאבים מופיעים שנים קדימה - בהתחלה אדם חש רק מכות יבשות. תמיד שק הזמן הטעון הוא המשמעות המולידה את מה שנדחק וכרגע מבקש לפרוץ ולהשתחרר.
נכון, כל החברים של איילנד נלחמו עד טיפת דמם האחרונה, חירפו נפשם למען ההגנה על הגולן, על החרמון - על המדינה. וכל הכבוד לאיילנד וחבר מרעיו שהתלכדו להוציא את האמת החשופה והמזעזעת לאור.
הספר על בלימה לא כתוב בצורה פיוטית. נעדר ליטוש והחלקות. ללא ורניש. הוא מתאר את מוראותיה של המלחמה הארורה הזו. הכי קשה מכל מלחמות ישראל.
ויש צבעים חדים הנובעים מהתיאורים. יש קומפוזיציה וגרפיקה מאד צורנית וחדה.
וזה מביע העדר איזון וסערת רגשות המפעפעים בזיכרונותיהם של הנותרים - הם שנושאים עד היום את הצלקות האיומות.
בכל אופן, כל הכבוד לעשיית חסד ומצווה בהנצחת זיכרם של הנופלים. נשמתם בשמיים חשה זאת. כמובן למי שמאמין בשארית הנפש, גלגול נשמות.
הספר כתוב טוב מאד. והוא שווה למעלה מחמישה כוכבים.
הוא תרומה נכבדה ומדהימה למשפחות השכול המוסיפה גאוות לוחמים והערכה נשגבת ואמיתית ללוחמים שלא שבו אל ביתם
ואחוזתם. ויש בה לתרום לסולם ערכים נפלא שהיה פעם בקרב החיילים - המאיר ונוסך שיבה אל אותו סולם של העבר- לחנך לפטריוטיות גם היום.
ואלה הנותרים.
שיבורכו ויאריכו עד מאה ועשרים שנה ויוותרו כבני עשרים ברוחם ובתפיסתם.
כרמיתי.
