“עוד ספר הדרכה מבית היוצר של אלן קאר.
והפעם האויב המר הוא...
טם טאגאדם...
סוכר!
החיים מתוקים מספיק, כך נפתח הספר, החיים לא צריכים שיוסיפו להם סוכר.
מדובר שוב, כמו במקרה של הסיגריות, בתעמולה שקרית שתוחזקה על ידי המדיה: סדרות, סרטים, שירים וספרים בהם הסוכר היא דרך התמודדות לגיטימית עם כל צרה שתבוא ושלא תבוא.
בילדותי בשנות ה-90-2000 היינו שולחים שי לחייל עם ממתקים - והמהדרים מבין הילדים היו מוסיפים לחייל שלהם סיגריות.
זה נחשב לשי יוקרתי ביותר, כי כל מי שבן 18 ומעלה, ברור שהדבר הראשון שירצה לעשות זה לעשן... ככה חשבנו. הרי ככה מתנהג חייל אמיץ! בכל סרטי הפולחן בארץ ובחו"ל המפקדים מעשנים ואוכלים עוגות כמו חיות, אז עדיף ללכת על בטוח ולא לאכזב את החייל שלך.

מי לא חשב בילדותו שהכול כמו בסרטים, אם נתקעת בתפקיד לא טוב אתה פונה ישר למפקד הכי בכיר ומשחד אותו עם סיגריות!

ואיך אפשר בלי "תחרות" משלוחי המנות (כמה אקטואלי...) מנהג נחמד שאמור לקרב בין אנשים הפך לעילה למלחמה תמידית ועיקשת שלא נגמרת בפורים.
"מי יביא משלוח מעפן ויגרום למלכי הכיתה לבכות??"
(ואז יוחרם עד להודעה חדשה?)

וכל זה בגלל טעמי. רגע, פסק זמן! זה לא נראה לכם קצת מוגזם?!... (רק ילדי שנות התשעים יבינו)

הגמילה תמיד יוצרת תחושה של ריקנות, אך זה רק מפני שהריקנות הייתה שם קודם. בסרטי בריג'יט ג'ונס למיניהם הגיבורה תמיד מיוסרת על מר גורלה עם מלאי ענק של גלידה, תערובת של אשמה ובושה על כך שאיכשהו שוב מצאה את עצמה עם הסוג הרעיל ביותר של גברים ובלי עבודה.
הכאב והריקנות הם נורת האזהרה של הטבע לכך שהבעיה לא טופלה וכל הסוכר רק משכך את הכאב. כמו להסיר נורה אדומה מלוח המחוונים ברכב במקום לבדוק על מה היא מסמלת ולדאוג שהיא תיכבה בדרך שהיצרן התכוון אליה.

האם אתם שייכים לאנשים ששמים לעצמם שעון מעורר אבל בסוף מתעלמים מקיומו או קמים רק אחרי חצי שעה של צלצולים?
הסיבות לכך שאנחנו אוכלים יותר מדי דומות לסיבות לעישון ובכלל להתנהלות לא בריאה ולא מקדמת, שבה אנחנו נאחזים בדימוי העצמי הנמוך כתירוץ מפני התמודדות עם העולם.
שיעמום, עצב, לחץ, שגרה, פרס.
אלה הרגעים בהם אנחנו בוחרים בחירות לא בריאות.
אנשים מאושרים דווקא בוחרים בפיתויים פחות מפתים (כמו שבדר"כ בסוף חתונה העוגות נשארות שלמות)
אנשים שמתעסקים בבנייה ולא בהרס מאושרים יותר, וצורכים פחות סמים וחומרים ממכרים למיניהם. הם פחות נתונים לשטיפת המוח הילדותית ויותר מתנהלים בצורה אחראית מתוך מחשבה על העתיד המשמח שהם רואים לעצמם.
אבל בניגון לעישון - סוכר בכמות מסוימת חיוני לתפקוד התקין, ולכן גם הורינו האכילו אותנו בסוכר ולא הגישו לנו סיגריות.
אך מה המידה הנכונה, אם נניח שלא היו להורים כוונות רעות אלא פחות מודעות?
בימינו כמות הסוכר מצוינת על האריזות בעקבות חוק המחייב את יצרניות המזון, אך המבוגרים שבינינו כבר התרגלו לאותו טעמי או בורקס מגיל קטן, ומקשרים אותו עם פרס להצלחה בלימודים, התמודדות עם שברון לב, דרך לצלוח מבחן כשאתה סובל מחרדת מבחנים ועוד.
וכדי לחנך את הדור הצעיר בדרך אחרת יש לעשות קודם כל שינוי בעצמנו.
ואם החלטנו לשנות אך עוד לא מצאנו את האיזון המתאים לחיינו - איך נדע מהו סוכר רע?
כמה טיפים:
*ממתקים שמונחים ליד הקופה - אם יצאתם איתם מהסופר זה מוכיח שלא עשיתם שיקול דעת לפני שהחלטתם לקנות אותם.
בגלל זה החכמים מאיתנו הולכים לקנות עם רשימה ביד, ולא מתפתים להצעת המוכר...
*לראות את הכאב באופן חיובי. אם הרגשתם כאב זאת אומרת שיש משהו שדורש תשומת לב מיוחדת, כאב שיניים או עצירות מרמזים שמשהו בתזונה שלכם לא אופטימלי, וכמו בלש אפשר לעקוב אחרי מה שאכלנו ולהבין איך הגענו לתוצאה זו.
*שיטות של שימור מזון אמנם מסלקות ממנו את החיידקים, אך גם את החומרים המזינים, לכן כדאי מאוד לאכול פירות וירקות הישר מהגינה, ולהעדיף אותם על פני רבים מהמוצרים בסופר שמשומרים באמצעות סוכר.
כן, גם במזונות מלוחים ישנו סוכר בכמות גבוהה, שלא בהכרח מתבטא בטעם מתוק אלא מתווסף באופן מלאכותי למזונות בשל יכולתו לפעול על הנוזלים שבהם ובכל להרחיב את טווח הזמן שבו הם ראויים לשימוש.
*המוח מראה לנו, כמו באשליה אופטית, רק חלק מהתמונה, וברגע שאנחנו מפתחים מודעות - כבר אי אפשר לעבוד עלינו ואנחנו מתרחקים מהגורם המזיק.
חברות המזון משכנעות אותנו שאנחנו צריכים לאכול מוצרי בשר ומוצרי חלב עבור חלבונים ושיניים ועצמות בריאות, אך איך הפיל, לדוגמה הגיע לגודלו זה והצליח לצרוך חלבונים וסידן בלי לאכול חלב או בשר?
*המשקל האידיאלי שלכם לא מורכב מהספרות שיופיעו כשתעלו על המשקל אלא כשתאהבו את מה שאתם רואים במראה ותוכלו לבצע את כל הפעולות היומיומיות שלכם בלי להתנשם ולהתנשף. להיות אובססיביים למספרים רק ישים לכם מכשול בדרך להשגת המטרה.
*תרגול גופני והתעמלות נועדו להנאה ולא למטרת ירידה במשקל. חשוב יותר להפחית בכמות המזון המעובד. בעולם המערבי לא אוכלים כדי לשבוע אלא כדי להפיג את המתח.
*פחד הוא הבסיס לכל ההתמכרויות. אם ניסיתם בעבר להפחית במתוקים ונכשלתם, יכול להיות שתפחדו לנסות שוב. זוהי טעות - הפחד מפני הכישלון יכול לדרבן אתכם להצלחה.
*אתם נאחזים בדברים ש"עבדו" בעבר, אך תוכלו לחיות בלי הסוכר הרע. תוכלו להפסיק זאת מיד.”