“בימים האחרונים של התיכון כתבתי לעצמי ביומן:
"סיימתי 12 שנות לימוד - עכשיו אני מוכנה לצאת לחיים כביכול? עשיתי בגרויות אז יש לי את כל הכלים להיות אדם בוגר? כמובן שלא. את זה כבר צריך ללמוד לבד, ועם קצת חוסר מזל גם בדרך הקשה..."
זה מה שאכן קרה, את כל המיומנויות הבאמת חשובות לחיים כמו מיומנויות חברתיות, משא ומתן, הימנעות מנוכלים, פיענוח של גווני אפור בסיטואציות שונות בחיים, מגוון דרכים שונות להגיע להצלחה באותה משימה ועוד - לא למדתי בבית הספר. רבים מהם (בעיקר הימנעות מנוכלים) בדרך הקשה.
ממרומי שנותיי הגעתי למסקנה - מה שמלמדים בבית ספר זה פשוט:

מה שהכי קל ללמד.

מה שמלמדים הוא מה שאפשר לתמצת להרצאה, מה שלא מצריך מהתלמידים חשיבה, מה שלא מהמורה להתאים את ההרצאה למה שעולה בשיעור ולסיטואציות הספציפיות שנוצרות. בערך כמו ההבדל בין מים עומדים למים חיים - זה פשוט חומר כללי, חומר שכבר יש אותו. וכנראה שלמישהו יש אינטרס שזה ימשיך להיות אקסיומה, שנמשיך להאמין שהדברים האלה חשובים והכרחיים. שהחומר הכללי הזה הוא נכס שכל אדם יצטרך ואין לוותר עליו.
והאמת היא שאם אני אשאל את עצמי מה באמת בית הספר נתן לי באופן אקטיבי (כלומר לא דברים שהגיעו מיוזמות של תלמידים, או באופן מקרי ובלי תכנון של אף אחד מגורמי בית הספר) זה די יתסכל אותי אז אני לא אשאל.
הכול קרה מחוץ לכותלי בעלי הסמכות בחינוך, אולי חוץ מידע בקריאה וכתיבה (שסביר להניח הייתי רוכשת באופן טבעי ללא בית הספר) ומתמטיקה בסיסית - בתחום הזה יכולתי להסתפק במה שנלמד עד סוף כיתה ג' וזה משאיר 9 שנים מיותרות...
אין ספק שבית הספר אינו מלמד מה שצריך, אבל השאלה האמיתית שנשאלת היא מה צריך?
הספר הזה חמוד, שלא תטעו, אפילו הקלישאות שבו (ויש) לא הצליחו לעצבן אותי, בעיקר כי הן לא נאמרו באיזו חשיבות עצמית מנופחת של מגלי אמריקה כמו שקורה בימינו לעיתים קרובות.
אז יש בספר רעיונות קלילים איך להניע את עצמך לפעולה, איך לנצל גם מקומות שאתה חייב להיות בהם ולעשות עם זה דברים יותר גדולים מלבזבז את הזמן, איך למנף כישלונות למשהו יותר מסעיר ועוד.
אבל למרבה האירוניה הספר נופל דווקא בקטעים שבהם הוא מנסה להסביר דברים "של גדולים": איך עובדים מיסים, השקעות ושאר הדברים שילדים בתיכון מתלוננים שלא מלמדים אותם.
בניגוד לשאר הספר עמודים אלה כתובים באופן משעמם וזה לא יותר מובן מלקרוא את זה בכל מקום אחר. נראה שהכותבת בעצמה לא ממש הבינה איך זה עובד, ולכן גם לא מצאה דרך לפשט את זה. והאמת, אני בכלל לא מסכימה עם הטענה שזה דווקא מה שצריך ללמד בבית ספר. כל הדברים שקשורים למילוי טפסים ובירוקרטיה - אלה דברים טכניים ובסופו של דבר כולם מבינים איך זה עובד ברמה כזו או אחרת. דווקא מיומנויות שלא כולם מצליחים לרכוש אלה המיומנויות שצריך ללמד.
ובקשר לכותבת - היא בת:

20

כן, כבר בגיל הזה היא הגיעה לסודות ההצלחה בחיים ויכולה לבחון כמה בית הספר עזר לה או לא עזר לה. כשהיא מקסימום שנתיים אחריו...
כשגיליתי את זה זה קצת נתן טעם לפגם, הייתי מעדיפה לקרא ספר של מישהי שהיא לפחות 10 שנים אחרי בית הספר, ועוד יותר - ספר של מישהי שכתבה אותו במשך 10 שנים מאז שסיימה בית ספר.


אבל מה שיצא לי טוב מהספר שסיימתי במהרה (טוב, מינוס כמה משפטים שלא קראתי כי היו מודגשים עם קווקווים בצורה מכאיבה לעיניים, תוותרו לי)
שהחלטתי מה ישמח אותי לעשות בתור מקצוע...
מוכנים?
-
-
-

פותרת חידות.”