“הספר הזה היתל בי. אבל ממש. הפרקים הראשונים שלו נקראים כמו רומן אירוטי והייתי בטוחה שזה כיוון הספר. אין לי בעיה עם אירוטיקה, ואני אוהבת כשהיא כתובה טוב.אז זו ההתחלה. רמי מתקשר לשירות ייעוץ אסטרולוגי טלפוני, טועה במספר ומגיע לטלפון של מלימלי, סטודנטית החיה לבדה בשכונת ילדותה בואדי סאליב בחיפה. מתפתחת ביניהם שיחה פלרטטנית שמהר מאוד מובילה למפגש שהופך לסשן מפגשים מיניים סוערים. זו ההתחלה, התיאורים מאוד גרפיים שלא משאירים מקום לדמיון. כשמלימלי - שאביה קורא לה בחיבה מזלטו, ונולדה בעצם בשם מזל- היתה בת שש הציל אותה רמי מדריסת משאית. רמי היה הכבשה השחורה במשפחתו, הפרחח השכונתי, שיום אחד נעלם מהשכונה אחרי אירוע טראגי שהיה מעורב בו. האירוע הזה התרחש ממש פה, באותה שכונה ובאותו הרחוב איפה שהיום השניים מחוברים אחד לשני בתשוקה חייתית. משאית שהובילה בקבוקי שתייה בלמה רגע אחד לפני שדרסה את מלימלי. וכשהבקבוקים עפו מהמשאית וקרקשו על האספלט בקול נפץ רועש הרים אותה רמי בזרועותיו ונשא אותה אל אמה. מאז נשאה מלימלי את ריחו של רמי בזיכרונה וזה פעל עליה כמו כישוף. רמי הוא הצינור שלוקח את הסיפור אחורה לעבר, ופה הספר משנה כיוון ועושה תפנית חדה ומכניס את הקורא אל תוך סיפור משפחתי.

סופי (שהיא אמה של מלימלי) קמי ורשל הן שלוש אחיות ממשפחה מרוקאית חמה. אין ספק ששלושת האחיות נושאות בגאון והדר את הספר היפהפה הזה. והן הכוח החזק והאיתן. שלושתן לא רוו נחת מבני זוגן. ובכלל הגברים בספר הזה נוכחים ברקע כשהבמה כולה נתונה לנשים. כל שנה בקיץ נהגו שלושת המשפחות לנסוע לבית הנופש של המשפחה בעכו. מלימלי ואחיה אלבר, התאומות של דודה קמי, ודודה רשל שהיתה מגיעה עם בעלה חיים מפינלנד שם התגוררו. בית הנופש שלא היה אלא צריף, שרידים ממעברה שהיתה שם בעבר. כשהמעברה פונתה החליט חיים בן חמו, בעלה של דודה רשל שזו תהיה השקעה טובה בגלל הסמיכות לים,וכך הפך זה להיות הדבר שכולם היו מחכים לו כל קיץ. בעוד קמי וסופי היו קמות בבוקר מתכננות מה לבשל למשפחה, משרות חומוס, טורחות על תבשיל דגים וצובטות בצק למעמול, היתה דודה רשל יושבת בשיכול רגליים על הכסא בעודה אוחזת סיגריה בין אצבעותיה כשעגילים גדולים משתלשלים מתנוכי אוזניה, וכל התנהגותה ומראיה הם של חוץ לארץ כשעיניי כל הילדים נשואות אליה. לרשל לא היו ילדים משלה אבל אהבה גדולה היתה בה לכל אחייניה.

ככה חמישה קייצים עד שקרו החיים וקטעו את נופש הקיץ "החיים התפרקו, וגם הנאות פשוטות הורחקו אל שולי השוליים." (עמ' 283)

קצת קשה לי לסקור את הספר הזה כי אין בו ממש עלילה כזו תנועתית ורחבה. אבל יש בו כל כך הרבה רגש! והוא זה שמניע את הסיפור. המשפחתיות - היא כזו סמיכה ועוטפת. עוטפת במובן הטוב, החם. כל מה שקורה בין האחיות הוא בעוצמות גבוהות. האהבות, האכזבות, הקנאה, המריבות, ההתפייסות, הכל ייצרי טעון וגדוש. הכל ססגוני, מתובל במשפטים בערבית מרוקאית ובצרפתית. ובכלל, הרגיש לי שהספר הזה נכתב בכוח הרגש ויש לי הרגשה שהסופרת יודעת דבר או שניים על משפחתיות חמה כי אי אפשר לכתוב ככה כל כך יפה מבלי לצמוח מתוך דבר כזה. המשפחתיות והנשיות, שמאוד נוכחת בסיפור הזה, עטפו אותי והילכו עלי קסם בכתיבה נהדרת ועשירה.

ואי אפשר בלי מילה לגבי הכריכה. בחירה כל כך מדויקת של הכריכה, שרק אחרי שקוראים את הספר ומסתכלים על הכריכה מבינים איך הסיפור הזה מסופר בלי מילים רק מלהתבונן באיור היפהפה - נערה בחוף שמו - של זהר פלקס.

הסתקרנתי וחיפשתי ברשת מידע על הסופרת, והופתעתי לגלות שזהו ספר הפרוזה הראשון שכתבה. הכתיבה בשלה ומלאה, והעובדה שהוציאה ספר שירים בעבר זה רווח נקי של הקורא.”