פרק 3
באותו הזמן
אגף החקירות, המטה הארצי
דמות קטנה ריצדה על המסך. כל צוות החקירה היה מרותק, מזל כזה עוד לא נקרה בדרכם. מצלמת האבטחה שהייתה תלויה בפינת המסעדה כדי למנוע פריצות בלילות, קלטה את האירוע. כל אנשי הביטחון והקצינים ישבו במתח, למרות עייפותם, ולאחר שחיכו מרבית הלילה לבואו של ניצב משנה דורון ילין, שמונה כאחראי לחקירה מטעם המטה הארצי. בבוקר התכנסו כל הנוגעים לדבר בחדר הישיבות במטה, החדר היה עמוס בקצינים ובאנשי ביטחון מהמחוז הצפוני, מהשב"כ ומהמטה, וצפו יחדיו בסרטון. הדמות הקטנה נכנסת למסעדה, שלפה אקדח קטן וירתה לעבר השר ועוזרו שעה שאלה יושבים נינוחים במסעדה, בדרכם חזרה לירושלים מביקור בגבול הצפון. מאבטחיו של השר ישבו באותה שעה במכונית וצפו במתרחש בבעתה. נראה היה כי הדמות הכירה את המקום, משום שמייד לאחר ניסיון ההתנקשות היא נעלמה מהדלת האחורית ולא השאירה סימן.
חוץ מדמותה במצלמת האבטחה.
"תריץ את האירוע שוב," פקד דורון ילין. "כן, כן, הנה בדיוק כאן היא מסובבת את הראש לראות מה קורה מסביב וקולטת בוודאות את המצלמה. תגדיל את התמונה ותתמקד בפנים."
טכנאי הזיהוי הפלילי עשה כפי שהתבקש, ולאט-לאט נתגלתה לפניהם תמונה ברורה של מבצעת הפיגוע. דממה השתררה בחדר החקירות, ופיות כל הקצינים נפערו בתדהמה.
"מה? מה זה צריך להיות?" נבח דורון ונעמד. "מישהו מוכן לשתף גם אותי בבדיחה הלא מצחיקה הזו?" הוא הביט במסך ולא האמין למראה עיניו. מהמסך ניבטו אליו פניה היפות של גליה, אם בתו, אהבת חייו, האישה שאיתה בילה את ליל אמש, שאת ריח גופה עדיין יכול היה להריח...
"המפקד, זו לא בדיחה. אני בעצמי הוצאתי את הקלטת מהמכשיר והיא הייתה איתי כל הלילה, בזמן שהיינו במקום האירוע וחיפשנו אותך. אני יכול גם להבטיח לך שהעיניים שלי לא זזו ממנה כל זמן הנסיעה הבוקר מחיפה לפה."
פניו של דורון החווירו. מוחו קדח במהירות, מנסה למצוא הסבר לטירוף המוחלט הזה. אתמול אחר הצוהריים, בזמן האירוע, אני ושיר, צפינו ב"שרק 2" בקולנוע בקניון חיפה. לפני כן, ישבנו ואכלנו פיצה. מה עם גלי? ניסינו לתפוס אותה בטלפון, שיר רצתה שאימא תבוא לפגוש אותנו בקניון, אבל לא הייתה תשובה, לא בסלולרי ולא בבית. מוזר. אחר כך ניתקתי את הסלולרי שלי בסרט ושכחתי להפעיל אותו עד היום, מוקדם בבוקר, כשקמתי לצדה, אחרי לילה מדהים ומטורף. זה לא הגיוני, חשב, הייתי מרגיש משהו. נכון, גליה אמרה שהיה לה יום קשה ומטורף ושאין להם עתיד יחד. אבל מכאן ועד להאמין שזו היא שירתה אתמול? אין סיכוי.
הוא הביט סביבו, ראשו סחרחר. כל הסובבים אותו הביטו בו אף הם ומבטם שאל - מה הלאה? "חבר'ה, חבר'ה, תירגעו, חייב להיות לזה הסבר הגיוני. אשתי לא מתנקשת ולא רוצחת... יש כאן טעות ומייד אברר אותה." הוא טרק את דלת החדר בעוצמה כזו שכל שאר העובדים בקומה הסבו את ראשם אליו בבהלה. הוא התעלם ממבטם ונכנס למשרדו.
"אורנה, תשיגי לי את גליה ומהר," ביקש בקשיחות ממזכירתו. ראשו עדיין הסתחרר. הוא עצם את עיניו ונזכר בפניה היפות.
"דורון, גליה על הקו," שמע ברמקול, וכהרף עין הרים את השפופרת.
"גליה?" קולו היה קשה.
לבה של גליה החסיר פעימה. מעולם לא קרא לה גליה, אלא אם כן קרה דבר מה חשוב או מסובך במשטרה, ואז ידעה כי אינו יכול להרבות בפרטים. ואולי נזכר בליל אמש והבין כי עשה טעות?
"היי דורון, בוקר טוב." היא העדיפה לדחות את שיחתם. היה עליה להקדיש למה שקרה ביניהם מחשבה עמוקה, וכעת לא היה לה הזמן לכך.
"איזה בוקר טוב, איזה נעליים," אמר בחדות.
היא באמת התפלאה איך מצא זמן להתקשר אליה הבוקר ביודעה כמה עסוק הוא אמור להיות לאור מה שהתרחש אמש.
"אני לא יכולה לדבר איתך עכשיו, אני לפני ישיבה. אני..."
"גליה, לא מעניינת אותי הישיבה שלך, אני צריך לדבר איתך על מה שקרה אתמול."
לבה של גליה רעד. "אתה צודק," אמרה, "אבל נצטרך לדבר מאוחר יותר. אני בטוחה שאתה עסוק עכשיו אפילו יותר ממני." לרגע לא חשדה כי ברצונו לדבר איתה על שהתרחש אתמול במסעדה.
דורון לא האמין למשמע אוזניו. כעס חלחל אל לבו, ועם זאת גם תקווה קטנה בצבצה. "גליה, אני צריך לדבר איתך דחוף, פנים אל פנים, ורצוי בבית." לא היה לו ספק שאם יביט בעיניה, ידע את האמת. "אני בדרך אלייך," אמר וניתק את הטלפון.
"מה, מה? הלו? דורון?" הקו נדם.
גליה קימטה את פניה בתמיהה. דורון נשמע לחוץ מאוד, אך בקשר למה? בלבה קיוותה כי ליל אמש השאיר עליו את הרושם ששניהם יוכלו שוב להיות יחד. מול המראה הודתה הבוקר בפני עצמה כי אין סיכוי שתוכל אי פעם לעמוד בפניו ולמנוע ממנו לאהוב אותה כמו שאהב רק לפני מספר שעות.
"אתה בטח יודע שזה לא מקובל, יש נהלים לפיהם צריך לנהוג..." שוקי, עוזרו של דורון, היה בהלם. מפקדו הפר את כל הנוהלים ועמד לצאת לבדו ולבדוק את נושא החשודה העיקרית עוד לפני שסוכם על דרך חקירה בידי היחידה עצמה.
"סלח לי, שוקי, אבל אתה יכול לדחוף את כל הנוהלים לאיזה חור שתרצה, אני צריך..."
"המפקד, גם אני חושב שיש כאן משהו לא הגיוני, אבל אתה חייב לעצור רגע ולחשוב. אולי להוציא צו מעצר זמני, ואז תוכל לבדוק את כל הפרטים ולא תהיה בעיה עם... דורון, חכה, חכה רגע..."
דורון כבר היה בדרכו למכוניתו. הנסיעה לחיפה תיקח שעה. בזמן זה יצליחו להוציא צו מעצר, והוא קיווה שאף אחד לא יעז לבצעו ללא הוראה מפורשת ממנו. עד אז הוא כבר ידע את הפרטים ויוכל לבטל את כל הטירוף הזה ולהסביר לכולם את הטעות.
***
מעל גבי כל העיתונים במדינה התנוססו אותן הכותרות באותו הבוקר, שדיברו על ניסיון ההתנקשות בשר בממשלת ישראל. בכירים בשב"כ צוטטו בעודם מספקים הסבר לא מוכח לאירוע. היו שהפנו אצבע מאשימה לעבר הרשות הפלשתינית והאשימוה בניסיון להשפיע על הפוליטיקה הפנימית במדינה, שכן היו אלה ימים סוערים לפני משאל העם לגבי תוכנית ההתנתקות. והיו פרשנים שהאשימו את הימין הקיצוני שלא הפסיק לאיים כי ינסה בכל דרך אפשרית למנוע את ביצוע תוכנית ההתנתקות על כל שלביה. פרשנים אחרים נקבו בשמות ספציפיים של יישובים, התנחלויות וישיבות אשר לדעתם הסיתו לדבר ביצוע פשע זה.
תוכניות הטלוויזיה עסקו אף הן בנושא, ובכל תוכניות הבוקר התארחו כתבים, פרשנים ואנשי ימין ושמאל, כאשר מכנה משותף לכולם - הוקעת המעשה וקריאה לשב"כ למצוא את האשמים במהרה.
גם במערכת העיתון "חיפה — שלי ושלך" התכונה הייתה רבה. האירוע אשר התרחש בעיר אמש, העיר את החיפאים מתרדמת החורף אשר רבצה עליהם. בחדר הישיבות החלו להתכנס הכתבים והצלמים, מוכנים לתדרוך, משוחחים בקולי קולות על שאירע וממתינים לגליה ולדניאל.
בעודה עומדת לצאת ממשרדה לכיוון הישיבה, צלצל הטלפון. מתעלמת בכוונה מצלצולו, סגרה את הדלת אחריה ויישרה את בגדיה.
"גליה, כרגע העברתי לך שיחה דחופה למשרד," הודיעה לה יעל.
"כן, שמעתי את הצלצול. תעשי לי טובה, קחי הודעה. אני רצה לישיבה."
"זו שיחה דחופה גליה, מהגן של שיר," הסבירה יעל.
"מהגן של שיר?" נבהלה, מעולם לא התקשרו למשרדה מהגן, וזאת מכיוון שתמיד דאגה היא להתקשר בשעה קבועה כדי לשמוע שהכול בסדר.
היא נכנסה במהירות למשרדה, התיישבה והרימה את השפופרת. "הלו?"
"גליה, מה שלומך?"
נשימתה קפאה.
"נעמה, מה קרה לך? מה זה נבהלתי. מסרו לי שהשיחה מהגן של הבת שלי. מה את רוצה? הכסף אצלך בחשבון כבר מאתמול."
"כן, אני יודעת, אבל לא בשביל זה התקשרתי."
גליה הייתה קצרת סבלנות אך מעט סקרנית. שיחות הטלפון ביניהן מעולם לא נסבו על נושאים אחרים, שכן כל עניינה של אחותה בה היה כספי בלבד. נכון שמדי פעם התווכחו ועקצו אחת את השנייה בנושאים פוליטיים, אבל... היא פתאום תהתה אם יש קשר בין אחותה התאומה לבין האירוע שהתרחש אמש.
