אנחנו יכולים להתיידד עם מה שאנחנו דוחים, מה שאנחנו תופסים כ"רע" בעצמנו ובזולת.
בו בזמן, אנחנו יכולים ללמוד להיות נדיבים לגבי מה שאנחנו מעריכים, מה שאנחנו תופסים כ"טוב".
אם נתחיל לחיות באופן זה, דבר מה בנו שאולי היה קבור במשך זמן רב, מתחיל להבשיל.
באופן מסורתי, אותו "דבר מה" נקרא בודהיצ'יטה, או "לב שהתעורר". זהו דבר מה שכבר יש לנו אותו אבל לרוב עדיין לא גילינו אותו.
הדבר דומה למצב שבו היינו עניים, חסרי בית, רעבים וסובלים מקור, ועל אף שלא היינו יודעים זאת, למעשה ממש מתחת לאדמה שעליה שכבנו כל לילה לישון נמצאה קדרת זהב.
הזהב הזה הוא בודהיצ'יטה.
הבלבול והאומללות שלנו מגיעים מחוסר ידיעתנו שהזהב נמצא ממש כאן – ומכך שתמיד אנחנו מחפשים אותו במקום אחר.
כאשר אנו מדברים על שמחה, הארה, התעורררות או עירור הבודהיצ'יטה, הכוונה היא לומר שאנחנו יודעים שהזהב נמצא ממש כאן, ואנחנו מבינים שהוא היה כאן כל הזמן.