יולי 2014. הימים ימי “צוק איתן" ובבואנוס איירס חורף וקר. החושך יורד מוקדם, והתושבים מקדימים לעלות על יצועם. לפתע, בשעת ערב מאוחרת, נקראתי בדחיפות לשר החוץ – אזעקה חריגה ביותר. מאחר שהשר סירב לפרט את המניע לזימוני הבהול, ורק פלט כי “זה לא לטלפון", התרוצצו במוחי תסריטים שונים שהיוו מעין תסריטי המשך למפגשים שלי עם שר החוץ הארגנטינאי בשנה ההיא. בזמן הנסיעה – מוקפת מאבטחים כרגיל – תהיתי, האם שוב יתלונן על שתגובת ישראל ברצועת עזה אינה מידתית?
ללא שהיות ליווה אותי עוזר השר היישר ללשכתו, בה חיכה לי השר חסר סבלנות, נסער ועצבני. ללא שום גינונים דיפלומטיים ניגש השר ישר לעניין. “הנשיאה קוראת לי שקרן", אמר, "ואני זקוק לעזרתך". כאשר נרגע קמעה ובמענה לשאלותיי פירט: כומר ארגנטינאי, מנהל מוסד המטפל בילדים בעלי צרכים מיוחדים ברצועת עזה, קבל באוזני הנשיאה כי שכונת זיתון שבה הוא נמצא נתונה להפגזות כבדות ע"י צה"ל וכי להערכת הכומר זה עניין של שעות עד שהבית על יושביו יימחק!
השר הוסיף, כי הוא כבר שוחח עם בכיר במשרד החוץ בירושלים בעקבות פנייה קודמת של הנשיאה אליו, והלה הבטיח לטפל אישית בנושא ואף אישר כי פעל וכי הירי הופסק, אך בפועל דבר לא קרה והנשיאה זימנה אותו לשיחת נזיפה ואף כינתה אותו “שקרן". “אנא עזרי לי", ביקש. “אני זקוק להתערבותך".
מובן שלא יכולתי להתחייב - שהרי מדובר באזור קרבות - אולם הבטחתי לבדוק ולטפל לאלתר.
האמנם יכולים המאמצים הדיפלומטיים לשאת פרי?
אוסף הסיפורים שבידכם חושף לראשונה את עבודת משרד החוץ מנקודת מבט מיוחדת במינה. אירועים חשובים, מקומות מעניינים ואקזוטיים, הרפתקאות וסיפורים משעשעים – הכול מופיע בספר זה, המתאר ממקור ראשון את העבודה בשירות החוץ.
בין שאר הסיפורים, ביקור יצחק רבין בקהיר, העברת גופה לארץ, מריבה עם שר החוץ של ארגנטינה, סיכול חשיפת העולם התחתון ומאבקן של נשים על תפקידים דיפלומטיים.
דורית שביט, שגרירת ישראל בארגנטינה לשעבר, מתארת בלשון מושחזת ורווית הומור את עבודתו המרתקת של משרד החוץ, על כל היבטיה הידועים יותר ובעיקר – הידועים פחות. דיפלומטיה ושעשועים? מתברר שיש דבר כזה.