“בסיום הספר, עלתה בי המחשבה כי כל מפגש בין אנשים הוא מפגש של היסטוריה אישית, יש בו ציפיות, תקוות ואף הסתייגויות ולעתים חרדות.
זאת היא הפגישה והיחסים שבין לי מילר בפריז בשנות השלושים של המאה, דוגמנית בווג שמאסה בעיסוק זה, למאן ריי, אומן רב תחומי, צייר סוריאליסט , בוהמיין ובעיקר מפתח של טכניקות צילום.
לי מגיעה למפגש וליחסים שמתפתחים בעקבות זאת בציפיות למימוש עצמי כתלמידה בנושאי הצילום כשהיא נושאת מטענים קשים בעברה. אין ספק כי הקשר עם יוצר כמאן ריי מפעיל תהליך של הפריה מקצועית, על ידי יצירת טכניקות חדשות וקישור בין אומנות הציור לזו של הצילום.
בדרך הטבע מתפתחים קשרים אישיים בין שני היוצרים המוכשרים. לקשרים אלו מתלווה מערכת ציפיות אישיות שברבות הזמן עוזרת לכל אחד מהם להתוודע לעצמו. הגילוי חושף את אי ההתאמה שביניהם, וזאת על רקע מתירנות ושבירת קודים ישנים שרווחו בשנים אלו שבין המלחמות.
הסופרת, ויטני שרר, מביאה את ההבשלה של לי ומאן מנקודת מבט נשית, חודרת לנבכי הנפש של הגיבורים בעיקר זאת של לי, בכשרון ובעידון נפלא, שאינו של הרומן הרומנטי.
היחסים מובאים בהקשר של היחסים עם הבוהמה העילית של פריז כפיקסו, קוקטו וידוענים אחרים, בהם יש מרכיבים של צורך להתפרסם ולהתקיים. לי משתלבת בסרט שמביים קוקטו, כמו הכנת אירועים אקסטרווגנדים של עילית החברה הגבוהה. במקביל, יש צורך לשמור על חדוות היצירה והקשר במידה ושני הצדדים רוצים בו.
אירועים אלו ותהליכי ההתבגרות , בעיקר של לי מילר, מתוארים בכישרון רב בריאליה ובעידון.
תהליך הפרידה בלתי נמנע, לי יוצאת ממנו בוגרת יותר ומוכנה למשימות של חייה כמו תיעוד חלוצי ממלחמת העולם השנייה בפלישה לנורמנדי, צילומים ראשונים ממחנה בוכנואלד, צילום של עקורים באירופה ואפילו צילום של רחיצה שלה באמבטיה של היטלר, כמו מפגשי אומנים, ואפילו בישול בחלק השני של חייה, ( חלק זה אינו קשור לסיפור).
כדאי לקרוא את הערכים, "לי מילר" ו"מאן ריי" בגוגל במקביל לקריאת הספר.
הקריאה יוצרת מתח מובנה, מרומן "פשוט" , מתפתחת העלילה למערכת קשרים פסיכולוגית חברתית מסקרנת.
שווה קריאה.”
