בסתיו 2017 הציעו עורכי 'הגרדיאֶן' הלונדוני לאלנה פֶרַנטה לפרסם אצלם טור שבועי, ואף שלחו לה, לבקשתה, רשימת נושאים, שמהם תוכל לבחור במהלך השנה. פרנטה נענתה להם, כתבה באיטלקית, וטוריה תורגמו לאנגלית באופן חופשי למדי. לראשונה התנסתה באתגר שבועי של חובת כתיבה בלחץ זמן, סגורה בגבולות נוקשים של היקף – מִגבָּלות שבסופו של דבר היטיבו איתה, וכתיבתה אף עלתה מדרגה במחצית השנייה של שנת הכתיבה.


התוצאה היא 51 מסות קצרות, המסודרות בספר זה לפי תאריכי הפרסום בעיתון – אף שלאחר הפרסום ב'גרדיאן' הן זכו לשכתוב משמעותי של המחברת, והן מתורגמות כאן מן הנוסח האיטלקי הסופי שלהן. מתווספים אליהן האיורים העדינים ורבי־הדמיון של אנדרֶאָה אוּצ'יני, שליוו את פרסום הטור.


לאוהדי פרנטה הרבים, הסקרנים באשר לזהותה ולעולמה הפנימי של הסופרת המסתורית, מחכה כאן אוצר מרתק. פרנטה כותבת מעֶמדה של מחברת רומאנים, המודעת למעמדה העולמי ולעניין שיש בנקודת־הראות שלה. אין במסות פִּירוּאֶטים אינטלקטואליים, או שכבות של למדנות מנוכרת. בדרך־כלל מתבוננת בהן פרנטה במצבים וברגשות כמעט נדושים, כדי לחלץ מהם את מה שמחמת הרגל נוטים להשתיק. היא יוצאת ממקום פרטי, מאיזו התנסות או אנקדוטה אישיות, ההופכות להיות דוגמה אופיינית, מקפצה לאינטואיציות על החיים ועל הטבע האנושי. וכשהמסה החייבת־להיות־קצרה דוהרת אל סיומה, מגיעה תמיד פואנטה, עוֹלֶה פרדוקס מרהיב – פרנטה חושפת את הבלתי־צפוי שבמצבים הרגילים, סודקת אותם, מערערת את שלוות־הרוח המדושנת.


פרנטה כותבת על אהבה ראשונה, פחדים, קשיי שינה, התמכרויות; על צחוק הפורץ במצבים שבהם הוא לא יעלה על הדעת, ועל נטייתה-שלה לפרוש אחרונה כשהיא מוזמנת למסיבה אצל ידידים; על ענייני כתיבה, כגון התנגדות לסימני־קריאה ושלוש נקודות; על סוף החיים, על יחסיה המורכבים עם בנותיה ועם אמה, ועל הסיפורים הגבריים, השונים מהותית מאלה הנשיים.


הסופרת ששמה הבדוי פרנטה מציצה בין הדפים, וכדרכה – גם מסתתרת ביניהם.