ספר המוגש בזה לקורא הוא שני בכרכי תולדות הפילוסופיה החדשה של פרופ' ש. ה. ברגמן זכרונו לברכה, היוצאים לאור אחר פטירתו. בכרך זה מגיע המחבר כמעט עד אמצע המאה הזאת.
בספר נדונות השיטות וההשקפות הפילוסופיות של ק. ל. ריינהולד, שלמה מימון, י. פ. הרבארט, ב. בולצאנו, א. שופנהאור, א. פון-הארטמאן, פ. ברנטאנו, הרמן כהן וא. הוסרל.
לדעת פרופ' נ. רוטנשטרייך, שהקדים מבוא לספר, 'יש כאן ניסיון להעמיד דמויות של שיטות של פילוסופים ולראות שיטות אלו על רקע הבעיות שנשארו פתוחות בפילוסופיה של קאנט, או בעיות שעלו מתוך חידוש הניתוח לגבי סוגיות בפילוסופיה זו. יש בספר גם ניתוח של שיטות שמעיקרו של דבר ראו את עצמן מנוגדות לכיוון ההגות של קאנט, ביניהן זו של בולצאנו ושל ברנטאנו, 'שזיקתו אליהן היתה קרקע גידולו, וחיבוריו הראשונים הוקדשו לשיטות אלה או לבעיות שעמדו במרכז עניינן'.
מתוך הרצאת הדברים מבצבצת, במפורש או בין השיטין, הבעייתיות שהעסיקה את ברגמן עצמו כהוגה וכהוגה-מאמין על-פי המינוח שלו עצמו.
בספר באות לידי גילוי הסגולות המייחדות את פרופ' ברגמן כפרשן היסטורי: למדנותו רבת-הפנים בשיטות הפילוסופיות ותולדותיהן וקשרי קשריהן למה שקדם להן ולמה שבא אחריהן, ויכולת החדירה לתוך שביליה ומכמניה של כל שיטה.