פרגמטיזם – הזרם הפילוסופי שהתפתח בארצות הברית בשלהי המאה ה-19 – קורא תיגר על המסורת הפילוסופית בתחומים רבים. הוא מציע תורת הכרה חדשה, תורת משמעות חדשה ותורת אמת חדשה. הוא מניח את היסודות לחקר השפה ותורת הסימנים. הוא מתנגד לשיטות המטאפיזיות המסורתיות אך בה בשעה גם מערער על הספקנות הקלאסית. הוא מבקר את היסודנות והמהותנות אשר הנן אופייניות למסורת הפילוסופית ומציע שיטת חקירה חדשה שלפיה איננו מחוייבים לבנות את הבנין מן היסוד, אלא אנו רשאים להמשיך מהמקום שבו אנו מצויים. הוא איננו מציע ודאות אך איננו מוותר על חיפוש האמת. הוא מתנגד לאינדיבידואלים ורואה את תהליך החקירה כתהליך חברתי. הוא מצביע על תלותן של טענותנו ואמונותנו בשפה שבה הן מנוסחות ורגיש לקשרים שבין גוף לנפש, בין אמיתות מושגיות לאמיתות אמפיריות, בין עובדות לערכים.
השפעותיו הרחבות של הפרגמטיזם ברורות ומפורשות בכתבי תומכיו המוצהרים – קוויין, גודמן, פטנם, דייווידסון ורורטי, אך הן ניכרות גם אצל פילוסופים שלא הגדירו את עצמם כפרגמטיסטים – ויטגנשטיין והיידגר.
ויליאם ג´יימס (1842 1910), ממיסדי הפרגמטיזם, נשא את ההרצאות שאוגדו בספר שלפנינו תחת השם פרגמטיזם בשנים 1906- 1907. הוא היה מאבות הפסיכולוגיה המודרנית ומהראשונים שהפכו אותה לתחום מחקר אמפירי. הוא התעניין בחוויה האנושית על היביטיה המגוונים; הדת והמיסטיקה רתקו אותו לא פחות מהמדע והאמנות – לכן הפילוסופיה שלו מבקשת לפנות לכל אחד מהתחומים הללו מקום לגיטימי. הוא היה רגיש במיוחד להשלכות המוסריות של עמדות פילוסופיות, ועל אף נטיתו הפלורליסטית שהתבטאה בסובלנות כלפי עמדות מנוגדות וצורות חיים שונות, גינה בחריפות עמדות פילוסופיות המעודדות אדישות מוסרית או מכשירות אותה. הפילוסופיה המוצעת בהרצאות אלה מכוונת אותנו לתעוזה, לאחריות ולחירות.
פרמגטיזם מתורגם כאן לראשונה לעברית. לספר מצורפת הקדמה מאת פרופ´ ימימה בן מנחם מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים.