“שני ספרים של דיאנה ווין ג'ונס זכו לתרגום לאחרונה, לאחר מותה.
את כוח השלושה לקחנו מהספריה,  ואת עיר הזמן שלא הגיע לספריה קניתי (לילדים לאפיקומן, איזה כיף שיש ילדים...)
לו היה אפשרי - הייתי מחליפה ביניהם, כי עיר הזמן היה אמנם חביב, אבל מכוח השלושה נהנתי הרבה יותר והייתי שמחה שיישאר בבית.

הספרים של דיאנה ווין ג'ונס מלאים בקסם ובאיזו מופרעות חיננית, קווי עלילה בלתי צפויים, דמויות עגולות ומפתיעות, מפגש בלתי צפוי בין העולם הקסום לעולם המוכר לנו.
כשקראתי את כוח השלושה ניחשתי (וצדקתי) שמדובר בספר מוקדם יחסית של דיאנה ווין ג'ונס.
לא שהוא לא כתוב היטב, לא שהוא לא מרתק וכיפי לקריאה, לא שחסרים בו קסם ומקוריות.
אבל... הוא קצת דידקטי.
כלומר, יש לו מסר ברור.
מסר חיובי, מסר ראוי, מסר שמועבר היטב, ע"י טוויסט מקסים במיוחד בעלילה, ולא מואכל בכפית בכוח ועדיין.
מסר שכל מבוגר יזהה מקילומטרים, וזה הופך את הספר הזה לקצת יותר ספר ילדים מספרים אחרים של הסופרת, כמו הספרים הקודמים שלה שתורגמו לעברית.
ומכאן ספוילרים:
הספר מתאר שלושה אחים, שניים מהם בעלי כוחות מיוחדים ואילו האמצעי - ילד הסנדויץ' - רגיל לגמרי בעיני עצמו.
השלושה חיים בעולם די דומה לעולם שלנו, בסך הכל, רק שיש בו קסם, ענקים ויצורים בשם דוריגים - אויביהם של גיבורי הספר.
הטוויסט הגדול מגיע כאשר גיבור הספר (האח האמצעי ונטול כוחות הקסם, כמובן) יפגוש בענק ואנחנו נבין לאט לאט שהענקים...
הם בעצם בני אדם, רגילים לגמרי, שחיים בעולם הרגיל שלנו ואינם מודעים לקיומם של יצורים אחרים.
המפגש בו הענקים מתוארים דרך נקודת מבטו של גיבור הספר יוצר הזרה לעולם האנושי, ומחייב אותנו להסתכל על עצמנו מבחוץ, דרך עיניהם של מי שאינו רואה בנו יצורי אנוש.
כאשר יגיע רגע המפגש של גיבורי הספר עם הדוריגים הקורא לא יופתע לגלות שבעיני הדוריגים, הם עצמם בני אדם וגיבורי הספר משתייכים לגזע המכונה בפיהם "ליימנים". כמובן שבעיני ה"ענקים" - הם עצמם בני האדם והליימנים והדוריגים הם היצורים הלא אנושיים...
אז כן, האחר הוא אני, מלחמה זה רע, וברגע שנבין שכולנו בני אדם - שלום עולמי ישרור לנצח.
מסר נדוש משהו... גם אם מועבר בצורה יפהפיה.
מעניין יותר היה מה שנטווה בצורה מעט סמויה יותר אל תוך הסיפור, והוא יחסי הורים ילדים, ובאופן ספציפי יותר - יחסי אבות ובנים. לא לחינם גיבור הספר הוא ילד סנדויץ', על כל המורכבות שהתרבות שלנו הטעינה בה את המושג הזה, שהוא ואביו אינם מבינים זה את זה כלל.
עד סוף הספר תהליך השלום הכללי יצליח לחלחל אל הפרט, אל המשפחה ואל האב והבן שיגלו זה את זה מחדש, כשתהליך מקביל יתרחש אצל משפחת ה"ענקים".

ספר מקסים בסך הכל, שאולי אקנה בהזדמנות, כדי שאפשר יהיה לחזור אליו שוב ושוב.
והלוואי שיתרגמו ספרים נוספים של הסופרת הנהדרת הזאת.”