אלינור נוסעת אל איים בים הדרומי עם מענק מחקר לעבודה גנטית־אנתרופולוגית. הרחק מהריסות חייה, אחרי מות אמהּ ולאחר גירושיהּ, היא מהופנטת אל חיות, מיתוסים, שבטיוּת וכוהנות גדולות. המסע הקיצוני אל תוך המקום הזר מתברר כמסע אל תוך עצמה ואל תוך חייה. היא מפרקת ובונה מחדש את המשפחה שעזבה ואת הגנאלוגיה שלה, המוכחשת. כצפוי או שלא כצפוי, הופך המסע גם למראה המשקפת את תמונת הישראליוּת שלה, אך בעיקר חושפת את שכבות התודעה שבין ציוויליזציה נשית לזו הגברית, בין אֵם ומאהבת לבין גבר ובן, מאבק שהשיח על המערב והמזרח הוא רק הערת שוליים בו.
זוהי יצירה ייחודית בפרוזה הגותית, הכתובה בתנופת מחשבה יוצאת דופן ומערבת סיפור ופיוט, ריאלי ופנטסטי, דרשה ומסה, לשון חכמים ולשון יום־יום. חביבה פדיה היא חוקרת תרבות, משוררת וסופרת. כלת הפרס בחקר הקבלה על־שם גרשם שלום לשנת 2018 . יצירותיה הקודמות בפרוזה הן "בעין החתול" (2008) ו"חותמות" (2014).