“פאולו שולח אותנו חזרה אחורה בזמן אל אחד ממסעותיו כשהוא בחור צעיר היפי בשנות ה-20 לחייו. השנה, 1970. הוא עוזב את ברזיל ויוצא למסע ארוך שבמהלכו הוא פוגש אנשים אחרים נוספים שהחליטו להתנגד למוסכמות העולם הישן ולמרוד כנגד המערכת בשלל תחומים ונושאים. כתיבתו של פאולו קלילה מאוד וסיפור מסעו מעניין. הוא מספר על הבחורה שהכיר כשהגיע לאמסטרדם, אחת מבירות העולם באותה תקופה, קלרה שמה. הוא ראה אותה יושבת בכיכר דאם ביום בהיר אחד. פאולו לא ידע שקלרה כבר כמה ימים מחכה בכיכר לאחר ששמעה אצל זקנה אחת שמתיימרת לראות את העתיד שהיא תפגוש אדם שאיתו כדאי לה לצאת למסע המתוכנן שלה. ובאמת לאחר כמה ימים של המתנות נחשו מי הגיע לכיכר דאם המפורסמת, פאולו, כשקרלה ראתה אותו היא ידעה שהוא הבחור שיצטרף אליה אל המסע לקטמנדו. קטמנדו, בירת נפאל, היתה למכה של ההיפים באותה תקופה, הם הגיעו לשם עוד לפני שהמזרח הפך פופלארי וצפוף, לפני שתיירים לבנים הגיעו בהמוניהם לעשות בלאגן ולהשחית את התרבות היפה שלהם. פאולו וקלרה קנו את הכרטיס ויחד יצאו למסע של אלפי קילומטרים באוטובוס שנקרא "MAGIC BUS", לא מרשים במראה כמו השם שלו, נסיעה שעלתה להם 70 דולר. מסלול הנסיעה מתחיל באמסטרדם, חוצים את אירופה ומגיעים אל איסטנבול שם יש את גשר הבוספורוס שמחבר בין הגדה האירופית של איסטנבול לגדה האסייתית, טהראן, קבול, דלי ולבסוף קטמנדו.
בין קלרה לפאולו התפתחה סוג של מערכת יחסים שלא הצליחה להחזיק אך מסוג הקשרים שלא ישכחו לעולם, הם למדו רבות אחד על השניה ובעיקר למדו רבות על עצמם.
פאולו לא הגיע לקטמנדו, הוא החליט להמשיך את מסעו באיסטנבול, היה לו מה לחפש שם, בעולם הרוחני והדתי, הוא כנראה רצה להגיע לנירוונה או משהו בסגנון, מי יודע.
פאולו בהחלט מצליח להעביר את רוח התקופה בצורה טובה מעורפלת מעשן ירוק של קנאביס והזיות LSD, צבעונית ומלאה במוסיקה טובה מבית היוצרים של הביטלס, בוב דילן, הגרייטפול דד, גניס גופלין ורבים אחרים, בנות יפות שאת החזיות שכחו בבית, שרשראות וצמידים, שיער פזור וזקנים לא מסודרים. בסהכ מדובר בספר מעניין על תקופה שתמיד הצליחה לרתק אותי, יש לי הרבה ביקורת להעביר על אותה תקופה לטוב ולרע, אבל את העטיפה היפה שלה אני אוהב, את המוסיקה, את הספרות וכל מה שתרמה לעולם האמנות והתרבות, דווקא שם מצאתי הרבה נקודות פלוס.
ספר קליל להעביר איתו יום שבת.”
