“הייתי הראשון ששאל את הספר מהספריה, כזה אני, לא יודע לדחות סיפוקים:
רואה ספר חדש בספריה, ומייד לוקח, אפילו בלי לחשוב.
לפעמים, גם החלטות נמהרות שוות משהו, אני חושב, והמקרה הזה יוכיח:
קראתי את הספר כולו בשקיקה, נהניתי כל כך! אפילו לא שמתי לב לטעויות ולשגיאות הכתיב. (אתם שם בהוצאת מודן - לא יכולתם לשכור איזה מגיה נוסף? אה? הספר מלא בטעויות כתיב!)

הספר מתעד התנהלות מטורללת לגמרי של הבית הלבן תחת שרביט הנהגתו המקרטע שלך מר טראמפ. החלטות לא בשלות, כיפופי ידיים אינסופיים, עצבים, זעם, אש, אש!
ככל שהספר התקדם, החיוך על פניי התרחב בהתאמה. איזה עולם נפלא!
נכון, האווירה שם רעילה, טראמפ מוצג כמו שיכור טרללה, סטיב באנון מוצג כמו איש חכם אבל מחוספס ורעיל, מלאניה מוצגת כמו פילגש טיפוסית, מנותקת לחלוטין מהווי סביב בעלה, ושאר אנשי הצוות שם באים הולכים, מתחלפים כמו גרביים. אבל... בואו לא ניתמם:
זהו בדיוק האיש! לכן בחרו בו! ברור שהוא מי שהוא, אין פה שום טעות של המצביעים.

כשהספר רק יצא, ישב רזי ברקאי באולפונו, וראיין בזעזוע את עצמו ועוד כמה עיתונאים מהממסד שהספיקו לקרוא את הספר במהלך הלילה. כולם כולם הסכימו בזעזוע:
אוי ויי!

אז תנו לי לגלות לכם סוד: הספר הזה לא מחדש שום סוד.
מיומו הראשון בתפקיד, היה ברור לכל מי שעוקב אחרי התקשורת, כי טראמפ הוא לא מלך הטאקט, ולא מלך השליטה העצמית.
האיש פרוע, בוטה, שחצן, גס רוח, וכריזמטי מאוד, וכן - בעל חשיבה ישרה מאוד, אומנם אינטואיטיבית - אבל ישירה, ונכונה בדרך כלל.

שורה תחתונה.
לא יודע, לא ממש הופתעתי מאף תגלית בספר.
אין פה שום חידוש מהותי. טראמפ הוא טראמפ הוא טראמפ, לטוב ולרע.
וכל זמן שהוא רואה את המציאות כמו מרבית הישראלים - שיעשה כטוב ברוחו, למי אכפת? אז מה אם רזי ברקאי ומייקל וולף מזדעזעים. יעבור, לא נורא.”