“את הספר "מעגל יוני הקמח" פגשתי בגלריה בתערוכה קטנה שכותרתה "גברים רוקמים", באוצרותה של הדר מרום. זהו המקום האחרון בו הייתי מצפה למצוא ספר ילדים, ועוד ספר ילדים שתחת כותרתו נכתב "כתב ורקם איתמר שגיא". ואכן שגיא רקם כאן יצירה יפהפייה של טקסט וטקסטיל, מלאכת אומנות ואמנות של ממש.
ראשית, הסיפור, אנקדוטה מחייו של הסופר התל אביבי, שחי בקרבת תחנת הקמח הוותיקה של פלורנטין, צופה ביונים החגות מסביב לתחנה בעודו עובד, יוצר ורוקם, ולפתע פתאום גם נפגש פנים אל פנים עם יונה שנכנסה לחדרו. הסיפור פשוט מאוד, לא ילדותי ולא מתיילד, נטול חדי קרן וחיות מונפשות ומואנשות, היונים הן פשוט יונים והחתול הוא פשוט חתול. אין כאן הרבה דרמה אבל יש טיפת היסטוריה תל אביבית, הסבר יפה על מה זו תחנת קמח וסיפור נעים ופשוט מהחיים, מחייו של המחבר, מחייו של גבר רוקם. לדעתי יש קסם רב דווקא בפשטות זו נטולת ההצטעצעויות והגימיקים.

אך הקסם האמיתי הוא בעבודת הרקמה, התפירה והקולאז', שזכיתי לראות במו עיניי בגלריית "תאו" בהרצליה. כול כפולת עמודים היא יצירה יפהפייה, מקורית ומיוחדת, המשלבת טכניקות שונות ומגוונות של עבודה בבד, ריקמה, תפירה, קולאז', שילובי מרקמים, צבעים וצורות, רקמת חרוזים, תחרה ועוד ועוד. העבודות מלוות את הסיפור ומהוות חלק אינטגראלי ממנו. אני הוקסמתי מעבודת הנמלים והמקוריות של היצירות, כמו גם השילוב המוצלח שלהן עם הטקסט. כבר מזמן לא נתקלתי בספר כול כך יוצא דופן ומשובב נפש.

התערוכה כבר נסגרה, אך כאן תוכלו להתרשם מן העבודות: https://www.hodvhadar.co.il/curation/exhibitions/men/ (צריך להעתיק את הקישור)”

“יותר מאשר סיפור ילדים זוהי בעצם יצירת אומנות שיופיה וייחודה בעבודת רקמה ישראלית.
בד ונייר, פלסטיק ומתכת, זכוכית וצדף. שילוב חומרים וכישרון רב.
הכתיבה פיוטית, כמעט כמו שיר.
וכמו בספרים אחרים כאלה מתעוררת אצלי השאלה: עד כמה הספר ידבר אל הילד הקט?
כמבוגרת אני מעריכה את היצירה ואת החריזה והפיוט.
כמי שאוהבת דברים יפים ומעריכה יוצרים בדף, בנייר ובצבע אני מתרשמת ממעשי הרקמה.”