אם תבקשו ממי שגדל ברוסיה, יֶלד בן עשר או ישיש בא־בימים, כי ידקלם בעל־פה קטע שירה שעולה לאלתר על דעתו — חזקה עליו ברוב המקרים שישמיע לכם את שורות המבוא האגדתיות ל"רוסלן ולודמילה", בהן החתול המשכיל מזמר ומספר סיפורים, בת־הים שוכנת דווקא על שיח, המדוכה מהלכת לצדה של בבה יגה המכשפה, צאר קאשצ'יי — השלד — חי לעולם ועד, ועימם כל שאר הדמויות המופלאות...
אלכסנדר סרגייביץ' פושקין רקם את חוטי הפואמה הראשונים עוד בהיותו תלמיד הליצאום בשנת 1817, אבל החל בפועל בכתיבתה רק אחרי שסיים את לימודיו בשנת 1818, והשלים את היצירה בשנת 1820.
הפואמה בשלמותה לא ראתה עד כה אור בתרגום לעברית, מלבד המבוא לפואמה בתרגומה של רנה ליטוין שהודפס במוסף הספרותי של עיתון "הארץ" בשנת 2002. שנים רבות קודם לכן הודפס קטע מן המבוא בין כתבי אברהם שלונסקי, בתרגומו הווירטואוזי האופייני.
יואל נץ שכבר הפליא לעשות בתרגומו ל"יבגני אונייגין" (גוונים 2012), הוא גם החתום על התרגום הנוכחי.