פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר,
קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים – זֶה דָּי...
וְשׁוּב הֵצִיף הַכֹּל, וְשׁוּב הַכֹּל הִסְעִיר
מִשְׁבַּר הָאֹשֶר וְהַדְּוָי.
שני ספרי שירה קטנים בלבד הספיקה רחל המשוררת להוציא לאור בחייה הקצרים – ´סָפִיחַ´ (תרפ"ז, 1927) ו´מִנֶּגֶד´ (תר"ץ, 1930) – בטרם נפטרה ב-16 באפריל 1931 והיא בת ארבעים בלבד. כשנה לאחר מותה ראה אור ספרהּ השלישי ´נְבוֹ´, ובו קובצו שיריה מהשנה האחרונה לחייה.
בספר זה כונסו שלושת קובצי השירה של רחל המשוררת, כנתינתם הראשונה: ´סָפִיחַ´ ו´מִנֶּגֶד´ כפי שנערכו, קרוב לוודאי, בידי רחל עצמה, ו´נְבוֹ´ – כפי שנערך בידי ידידיה לאחר מותה.