"מקום ייחודי במרחב היצירתי של בני הדור השני תופסת הטרילוגיה של צבי לוז (...). לוז נחלץ מן המודל המוכר של ספרות הקיבוץ: יצירתו מתבוננת בקיבוץ כ'מקום' (...).
"בטרילוגיה שלו נערכים שלושה דורות של משפחה אחת, משפחת סגל, הצמודה לאדמה, לעונות השנה ולנוף. המשפחה השורשית יצרה לה מיתוס מייסדים משלה – 'אגדות המקום' – מיתוס לא קולקטיבי, משפחתי, שאותו היא מעבירה מדור לדור".
(שולה קשת: ספרות הקיבוץ – מאה שנים לתנועה הקיבוצית).
והנה, המיתוס שקושר את המשפחה למקומה, הוא שחושף את הפערים שבין דורותיה. על הרקע הערכי ניכרים יותר שינוייה של "רוח הזמן": ההלכה האידיאית מתרופפת למעשה, משתנה גם אורח החיים ואפילו "האגדות" יורדות מגדולתן; אך עדיין לא נותקה ה"סאגה" ממקומה.
צבי לוז, בן דגניה ב' וחבר הקיבוץ, פרופסור אמריטוס לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן, פרסם סיפורים ורומנים, מחקרים ומסות אישיות.