“1945 , השנה האחרונה של המלחמה האיומה בתולדות האנושות.
1945, שנת האפס של העידן החדש, תחילתה של מלחמה מסוג חדש, מלחמת סתרים , מלחמה ללא גבולות וללא דם שנשפך ללא גבולות כפי שהיתה המלחמה העולמית השניה.
היא נקראה המלחמה הקרה למרות שבכל מיני אזורים על פני הגלובוס המלחמה היתה חמה עד רותחת. אבל לפני שהקרה התחילה היתה העולמית השניה צריכה להיסתיים, ועד שהיא הגיע לנקודת
הסוף עוד המון דם נשפך בה, ברלין עדיין לא נכבשה ויפן התחילה במלחמה מסוג חדש , מלחמת הקמיקזים.
ששת החודשים , הספר , מתחיל התיאור המהלכים של הגדולים, רוזוולט , הנשיא האמריקני שנבחר רק כמה חודשים לפני לכהונתו הרביעית כנשיא ארה״ב.
צ׳רצ׳יל, הבריטי שלא ידע שהוא קרב לסיומה של תקופת שרותו כראש הממשלה, אבל הוא ידע שני דברים: א. שבעלות הברית תנצחנה.
ב. שלא בטוח שעמו יבחר בו לתקופת שרות נוספת, ולכן עליו לתכנן את מקומה של בריטניה בעולם שלאחר המלחמה, ושסטלין יהיה האוייב הבא של המערב.
השלישי היה סטלין, איש הברזל של מוסקבה, האיש הנורא, שמבחינתו היה אחראי למותם של לא פחות סובייטים מהיטלר עצמו ימח שמו.
גם סטלין ידע שהוא קרוב לניצחון , אבל הוא גם ידע שא) ברה״מ נמצאת במצב כלכלי חברתי איום ונורא, שהעם שסבל מזה ארבע שנים סבל שלא יתואר , אולי יפנה נגדו אם סטלין לא יביא לו רווחה מסויימת
ובעיקר אוכל . ב) סטלין ידע ששליטה בכל ארצות מזרח אירופה תיתכן רק בתנאי שהמשטרים שישלטו במדינות האלה יהיו משטרי בובות, שיעשו אך ורק כדברי הקרמלין. הוא ידע שתהיה התנגדות של העמים ושל
המערב , אבל הוא גם ידע שבידיו הצבא הגדול ביותר ובידיו הכוח לקבוע מה ילד יום באותן מדינות שבהן הוא ראה כחגורת הביטחון של רוסיה, והיא שתאפשר לברית המועצות להתגבר על המשבר הכלכלי.
הפרק הרביעי מתאר את המפגש הגדול בין המנהיגים של בעלות הברית ביאלטה, שנמצאת בחצי האי קרים.
הגיבור החזק ביותר , הביריון , שהגיע למפגש היה כמובן סטלין , המארח. רוזוולט החולה במצב כמעט סופני, והחלוש הגיע עם המשחתת של הצי האמריקני , וצרציל הגיע במצב רוח קרבי, אבל בידיעה שבריטניה
שבורה כלכלית ורק ארה״ב יכולה לחלץ אותה ממצב זה , ועל כן תהיה בריטניה חייבת לותר לארצות הברית כל מיני ויתורים שיאפשרו לבריטניה לשמור על מעמדה כאימפריה קולוניאלית, למרות שצרציל ידע עד כמה רוזוולט שונא קולוניאליזם ואת תוצאותיו הנוראות על האוכלוסיות הילידות.
מייקל דובס הוא היסטוריון מעולה. בספרו הוא מתאר את ריקוד החרבות בין המעצמות, כאשר כל מעצמה מתוארת על פי מנהיגה, ומקומה ההיסטורי באותו אסון בינ״ל שנקרא מלחמת העולם השניה.
שני מנהיגים היו נפקדים מהפגישה ביאלטה, דה גול הצרפתי וצאנג קיי שק הסיני. צרפת של דה גול לא שיחקה בתפקיד חשוב במגרש של שלושת הגדולים, ולכן הוא הודר מכל הפגישות בין הגדולים, והעצם היה ונותר שחקן לא חשוב שלא שינה במאזן הכללי לטוב או לרע. נוסף על כך כולם שנאו אותו, ובמיוחד צ'רצ'יל , וסטלין אף זילזל בו ועל תפקידה של צרפת במהלך המלחמה.
צ׳אן קיי שק, הנשיא הסיני, נמצא באותו זמן במאבק של שרידותו. מצד אחד היפנים עדיין לא הובסו ומצד שני מאו צ'ה טונג זינב בו , כך שסין לא נחשבה בסך הכוחות העולמי ולא היתה אפילו בדרג של שחקן מחליף.
ככל שאנחנו מתקדמים בתיאור הארועים של סוף המלחמה אנו מגלים את סטלין כמנהיג חריף שכל, בטוח בעצמו ובכוחו . נגד עינינו הפעורות אנו מגלים כיצד שיחק סטלין בגנרלים שלו כאשר הוא משליך אותם האחד כנגד השני כשהפרס הגדול ... ברלין. אנו גם רואים כיצד סטלין מנווט את מדיניות החוץ שלו כשהוא מנסה לפורר את הידידות בין ארה״ב לבריטניה, על ידי כך שפעם הוא מקרב את זה ופעם את האחר, אמרנו כבר לוליין אמיתי?
שישה חודשים ב1945 הוא ספר חשוב, הוא מגלה לנו מהלכים, סודות, התנקלויות, מדיניות על של מדינות מפתח בתקופה הארורה ביותר במאה ה-20
לרוץ לקרוא, מהר
טוביה”