“לודמילה פטרושבסקיה היא סופרת ומחזאית, ילידת מוסקבה 1938. זהו ספרה השני המתורגם לעברית, אחרי "השעה לילה", גם הוא בהוצאת לוקוס.
הספר מורכב מארבעה סיפורים, כולם כתובים בסגנון מיוחד מאוד, כזה שנדיר להיתקל בו. בכתיבתה של המחברת ניתן לזהות מיד את מוצאה הרוסי, וכבת למשפחה יוצאת בריה"מ לשעבר, אני מודה שמאוד קל לי להרגיש בבית, כביכול, בקוראי ספרות רוסית מודרנית. אני מדגישה "מודרנית", כי דווקא ברומנים קלאסיים מצוינים שקראתי, בני התרבות הרוסית, פחות הצלחתי למצוא את עצמי מהבחינה הזו.
הסיפור הראשון, "שוקולד במילוי ליקר", הוא הכל מלבד מתוק. זהו סיפורה של לולה, אישה הגדלה בעוני ובמשפחה הרוסה, אחות במקצועה, הנישאת לגבר מתעלל. היא סובלת מאלימות פיזית, אונס, אלימות רגשית, ובתוך כך מביאה שני ילדים לעולם. הסיפור עובר מתיאור ההווה של לולה, הווה של התמודדות עם עוני, פרידה מבעל מאיים, ועם אמו ואחותו המתנכלות והארסיות, לתיאורי עברה ואישיותה; מכלול אשר מגיע לשיאו עכשיו, כשהיא נאבקת בשארית כוחותיה במשבר גורלי, מטורף ונורא עוד יותר, מאבק של חיים ומוות.
הסיפור השני, "בחברה טובה", כתוב מנקודת מבטה של דוברת חסרת-שם, אינטליגנטית, ישירה עד כדי חוסר טאקט, צינית ובטוחה בעצמה. זהו סיפורה של חבורת משכילים אחת, הנוהגת להתכנס כל יום שישי בערב בביתו של זוג אחד מבני החבורה, למפגש המתאפיין בעיקר במוסיקה והמון אלכוהול. כך במשך שנים, אחת לשבוע, מתאספים החברים ומנהלים דיונים נוקבים, חסרי רחמים, על עולמם ועל עצמם. הדוברת מגוללת פרטים אישיים רבים על בני החבורה, עליה נמנים שלושה זוגות נשואים, מאהבת אחת, חברה אחת נוספת ודמויות משתנות ספורות. בתוך המסגרת הזו, משרטטת הדוברת, במילים כמעט אגביות, את המשבר בחיי נישואיה, ואת הקשר השברירי שלה ושל בעלה עם בנם היחיד. ככל שהסיפור מתקדם ומעמיק למקומות אפלים יותר, לפינות חדות יותר, כך הולך ומתברר משבר גדול עמו מתמודדת הדוברת בחייה הפרטיים, ולו היא מוצאת פתרון קורע לב, אכזרי כמעט, אך בה-בעת רחום, מחוכם מאוד, וכנראה שהנו המוצא היחיד..
הסיפור השלישי הוא היחידי אשר גיבורו הנו גבר, דבר שכמעט מתהפך עם סיומו, כשהכל כמו מסתכם לכדי סיפורה של אישה אחת, כאובה. נייס טאצ', לודמילה! "הילד של תמרה" מתמקד בגבר חסר-כל בן 60, בעל מראה מוזנח וחולני, ידע מופלג בספרות, ואופי קבצני, המוני וגס רוח. כשעולה בידו לקבל מהמדינה הפנייה לבית הבראה, הוא נכנס לשם בשמחה מהולה באכזבה והתרעמות; כיצד זה שאין בנמצא ספרים ראויים עבור החוסים המסכנים. איך יעביר את זמנו בבית ההבראה בלי גישה לספרי עיון או היסטוריה, סיפורת איכותית או חומר רציני אחר. רוצה הגורל והוא מתוודע שם אל אישה בודדה בת 75, המסתברת כחובבת ספרות בעצמה, או לפחות כאדם היחיד הנהנה להאזין לו ולציטוטיו, וחולקת עמו את השקפות עולמו ואת טעמו הספרותי. בתוך תיאורי התפתחותו של הקשר החברי החם הנוצר בין השניים, מתגלה לקורא שמו של הגבר, כמו כדי לרמוז שבאמצעות הידידות החדשה הוא נולד מחדש; הקשר עם תמרה הוא הוא המעניק לו את שמו, כביכול, כלומר מחזיר אותו לעצמו או משיב לו את חייו, את חיוניותו. למרות כל התנגדויות הסביבה לקשר המוזר, עובר אלכסנדר לחיות אצל תמרה, והם הופכים למעין זוג נשוי החי בתנאי עוני ומתאפיין בקשר בלתי שיוויוני בעליל, אך מחזיק מעמד בינתיים. לתמרה יש סוד מעברה אותו היא מקשרת לאלכסנדר, אך האם הוא יקבל זאת? האם בעניין זה טמון סוד המשיכה ההרסנית שלהם זו לזה?
"הסיפור של קלריסה", שחותם את הספר המעניין הזה, הוא סיפורה של נערה פשוטה למדי וחסרת ייחוד, שעם התבגרותה הופכת לאישה יפהפייה ונישאת לרופא. היא יולדת לו ילד אך הנישואין עולים על שירטון, וכך נותרת קלריסה לבדה, בלי בעל ובלי ילד, וכעת עליה להתמודד עם המשבר ולהוציא עצמה ממנו בכוחות יש מאין. לא ברור כיצד אך היא מצליחה איכשהו לצאת ממצבים כואבים ומסובכים בזמן קצר, וסופה שחייה מסתדרים היטב ועולים על דרך המלך. נדמה כי לא בכדי מופיע קטע קצר זה בסיפא של קובץ זה, שכן האופטימיות הניבטת ממנו כמו באה לפצות את קוראיו על העליבות והסבל האנושיים הפושים לכל אורכו.
כתיבתה של פטרושבסקיה משרה אווירה אפילה, גרוטסקית, לעתים קומית, כמעט תמיד פוצעת. היא מותירה את הקורא עם לב מדמם, כמו קורבן של תאונה קטלנית בה נקטעו לו רגליו, אך לפחות הוא נשאר בחיים. סגנונה מרענן, פעמים קפקאי-משהו, לא רגשני, ריאליסטי, קולע. היא תופסת אותך לא מוכן, מנערת אותך חזק אך באלגנטיות. הקריאה קולחת, הסקרנות גבוהה, הטעם-של-עוד נותר להדהד בך עם תומו של כל פרק. אין ספק שגיליתי כאן יוצרת יוצאת דופן בת זמננו, שלא חסה על קוראיה ולא על החברה אותה היא מבקרת.
מומלץ מאוד.”