“#
ספרי פנטזייה מתארים פעמים רבות כוחות ייחודיים שיש לגיבורי הספר. מדובר בתכונה - שאינה בגדר הטבע המוכר לנו – שיכולה לאפשר לגיבור לעשות דברים שאדם רגיל אינו יכול לעשות. כמו יכולת לקרוא מחשבות, לחזות את העתיד וכו'. יכולתה המיוחדת של גיבורת הסיפור היא שהיא נשכחת מלב תוך מספר שניות. בניגוד לתכונות מושכות של גיבורי הז'אנר הזה שום קורא לא ירצה בתכונה הזו, המקשה על חייה של הגיבורה ולא נראה שהיא תורמת לה במשהו.

הגיבורה צריכה להתנהל בעולם שלנו תחת חוקים זרים לנו: היא לא יכולה לנהל קשרים עם אנשים אחרים. אם חלפו יותר משלושים שניות מהרגע שהאחר ראה אותה – הוא ישכח לא רק את פניה – גם את עצם קיומה. היא לא יכולה לנהל שיגרה כלשהי – לא להחזיק בעבודה, לא לגור בדירה, לנהל שיחה או שיהיו לה חברים - ויכולה להתקיים רק מגניבות ושוד, לנהל קשר עם אנשים ב"רשת האפלה" ולנסות להיאחז בפרטי טריוויה של השכלה כללית כדי להפוך מוחשית בעיני עצמה.

הגיבורה השנייה של הספר, לא פחות חשובה, היא אפליקצייה הנושאת את השם "שלמות". בעזרת גישה לכל פרטי חייו של בעליה היא מסוגלת לכוון אותו/ה להתנהג/לרכוש/לעשות דברים שיקנו לו איכויות של "מושלם". "מושלמות" בסיפור הזה היא הסכמה חברתית: יופי, עושר, בילוי, אופנה. האפליקציה מתגמלת "מושלמות" ומענישה על סטייה ממנה. הופכת את בעליה ליפהפיים, רזים, מודעים למותגים ו... אחידים. סתמיים. האפליקצייה מוחקת כל ייחודיות ומגשרת על שונות בכל מקום בגלובוס. [האמת היא שזו ממש לא פנטזיה...]

הסיפור מתאר את חייה של הופ, את בחירותיה ואת ייאושה. היא האדם היחיד בעולם שאינו מסוגל להתקרב לאיש שכל יחסים חברתיים יכולים לארוך רק כל עוד האחר מביט בה ומקשיב לה. דקה אחרי – הוא כבר לא ראה אותה מעולם. היא אשה המתקיימת רק בהווה קצר המועד.
הספר מבקר את העולם המכוון במידה רבה לאחידות, לשאיפות דומות, לדימויים זהים, לצריכה. הוא כתוב בסגנון מיוחד, המצליח להביא לקורא את הלך הרוח של גיבורתו. הוא בוחן את החופש שלה מול אי היכולת לקשר כלשהו ומצביע על החסר העצום ששום חפצים לא יפצו עליו. בוחן את החלופה שבחרה הגיבורה - ומוצא אותה כברירה הכרחית אך לא מספקת.
רעיון מקורי כתוב בדרך ייחודית. גורם לך לחשוב על הדרכים העדינות הכמעט לא מורגשות, בהם גורמים לך ללכת בתלם ולהאמין שזו הבחירה שלך.”