“הספר 'אברה' יוצא לאור ביוזמתו של מוזיאון ישראל ירושלים במקביל לתערוכה שמוצגת בו עם ציוריו של אברהם פרדו, אברה, אשר חלק מציוריו מוצגים בספר הזה.
הספר נכתב כאות כבוד לאברהם אשר לאחר תאונת דרכים בגיל 84 מצא את עצמו מרותק לביתו בלא יכולת לבצע יותר מידי פעולות אז הוא נתן דרור לידיו, נטל צבעים מנכדיו והחל לצייר – צייר וצייר, את ילדותו באתיופיה, את העיזים שאותם רעה, את התרנגולות שהאכיל, את משפחתו ואת ביתו.

הציורים אבסטרקטיים, מיוחדים ודי שונים – לעיתים מתקבלת ההרגשה שאת הציורים צייר אברה הילד ולא אברה בן ה84 וזו לא נקודה להעלבה כי המסוגלות הזו לצייר באופן כזה לא ניתנה לכולם וההרגשה הזו שמקבלים מבהסתכלות על ציוריו היא ההרגשה שאנחנו חזרנו ביחד עם אברה לילדותו לאתיופיה והאווירה הזו עוטפת אותנו לאורך הקריאה בספר.

וכמובן, שמכל הקשקושים נשכח מליבי לומר לכם שהספר מיועד כספר ילדים – הוא כתוב בקצרה, משפטים מדויקים כאשר ציוריו של אברה (אשר בסופו של דבר הם העיקר) מציפים את כל הדפים הגדולים והנעימים ש'כנרת זמורה-ביתן' השכילו להדפיס עליהם.

בעיני, ספר מיוחד ביותר. הציורים של אברה מקסימים ומרגשים והסתכלות של ילד על ציורים שהם פרי ידיו של אדם אחר במיוחד כשהספר הוא שונה בנוף של ספרי הילדים כיום זה בהחלט מייצר רגש אחר ויכולת טובה יותר לילד להתחבר לכותב ולמצייר.
מומלץ להכניס לבית ספר שהוא תקווה ואור ויצירה שונה ומיוחדת.”

“ראשית, אפתח באפיונים הקוסמטיים. הספר כרוך באופן מיוחד ומשגע, כמו אלבום תמונות. הכריכה קשה ובעל מרקם "וואפלי", מחוספס, שמעניק תחושה של יוקרה ונוסטלגיה.
הציורים בספר צבעוניים, פשוטים בנושאיהם אך מושכים את העין, ונראים כמו ציורים של ילד, אבל ילד מוכשר מאוד.

הסיפור נכתב בגוף ראשון. אברה, בשמו הישראלי אברהם, מתחיל את הסיפור בתקופת היותו ילד, בכפר קטן באתיופיה. הוא חי שם עם משפחתו מרובת הילדים, וכולם עובדים ועוזרים להוריהם בעבודה החקלאית ובניהול המשק והחווה. אחיו הגדולים מבצעים את העבודות המורכבות יותר, ולאברה הקטן ניתנות המטלות הפשוטות יותר, אך מספיק בכדי להעצים אותו כילד, לתת לו תחושה של אחריות והשתתפות בנטל, ולהקנות לו ערכים של שיתוף פעולה, יצרנות ועזרה.

אברה מתאר גם את המכשולים העומדים בפני עבודתה החקלאית של משפחתו, את הבעיות הכרוכות בעבודה עם בעלי החיים ואת הסכנות האורבות לו כרועה וכתושב כפר קטן. איך יתמודד עם נמר שבא לטרוף את העזים? מה יעשה אם יפגוש בנחש כשירד לשתות מים בנחל? איך יגן על מטעי התירס מפני הקופים?

אברה גדל והופך לרועה עזים, תפקיד אחראי יותר. הוא מאוד נהנה מעבודתו ומסגנון חייו. הוא אוהב את העזים, התרנגולות, הבהמות. אך הוריו מתחילים לדבר על הגירה לעיר קסומה ונפלאה - ירושלים! שנים עוברות תוך כדי החלום על מעבר לירושלים, שאינו מתממש, ובינתיים אברה מתבגר והופך לאב ואז לסב.

בסופו של דבר מחליטה המשפחה להגר לישראל ומגיעה לירושלים אחרי דרך ארוכה מאוד, מפרכת ומסוכנת. אברה כבר איש זקן בשלב זה של הסיפור, והוא מתאר איך הוא מגשים חלום נוסף. הוא עדיין מאוד נוסטלגי אל חייו הקודמים הכפריים, והעבודה הפיזית מתחלפת בחלומות ובזיכרונות על מה שחלף. אברה מגלה בתוכו את התשוקה ליצירה אמנותית, ופשוט מתחיל לצייר את עברו באתיופיה. את משפחתו, את הטבע בו גדל. ציוריו יפים בעיני חבריו ומשפחתו, והוא מאושר ומסופק.

כל זה מסופר במעט מאוד מילים ובהרבה מאוד ציורים מהנים.

שורה תחתונה: ספר על העצמה של ילד קטן ועל הגשמת חלומות, חלומות על חיים חדשים ועל דרכים חדשות למימוש עצמי.

מומלץ.”