“בראשית היו המיסיונרים. הם מגיעים עם מתנות, צנועים וענווים, רוכשים את אמון "הצ'יף" נטמעים בשקט בהרגלי החיים של השבט, מטפלים בחולים, ומלמדים את הילדים, הנשים - כל חסרי הערך - שיש אל אחד שחייבים לעבוד, והוא אל קנא ונוקם ולא כדאי למישהו לנסות לעבוד עליו. אחריהם ובחסותם מגיעים הסוחרים. הם מציגים בפני השבט שלל צעצועים צבעוניים, נותנים ל"צ'יף" ולבעלי בריתו בקבוק משקה אלכוהולי ועוד אחד, ומבקשים בתמורה רק דברים קטנים: סחורה חסרת ערך בעיני השבט, שיסכימו לומר (ולחתום בטביעת אצבע) שהם מוכרים את אדמתם לסוחרים הנדיבים. בסוף מגיעים החיילים הם שומרים בנשקם על "ההסכמים החתומים" שעשה הצ'יף. הם מחלקים קצת מכוחם למשתפי פעולה מהשבט מגייסים חלק מבעלי הכוח לעזור להם. ושולחים אחדים מהשבט לעזור לחברים שלהם, ביבשות אחרות.

לא בטוחה שזה היה הסדר של מה שקרה באפריקה. ראשית - איזכורים על "כושים" קיימים גם בתנ"ך, ועבדות היתה לגמרי לגיטימית בעת העתיקה. את תושבי אפריקה מכרו לעבדות קודם כל בני השבט שלהם או שבטי סמוך. באפריקה - שאפשר לומר שתושביה קוללו ביבשת פורייה ועשירה באוצרות טבע ובתושבים שלמרות כל הטוב הזה ולמרות שתאורטית היה מספיק לכולם - ניחנו בתאווה עזה למלחמות וחוסר מדהים בסולידריות - והשמידו במו ידיהם שבטים שלמים במלחמות עקובות מדם, עינויים חסרי גבול, שחיתות בקנה מידה אפי, בוּרות ובערות. לזה מצטרפים, כמובן, חמדנים מיבשות אחרות, שמה שיש לאפריקאים נראה להם מוגזם. הם הרי פראים, לא?

הספר הזה מתאר נער אחד בקניה המאפיין את תושבי המקום (לפחות בעיניים המערביות של הסופר ושל הקוראים...) הוא אמנם בן 16 אבל בגלל פיגור גדילה נראה כמו ילד בן 9. הוא חווה מוות אלים של כל אחד מהוריו, וגם של אנשים אחרים שהכיר. הוא חי בשכונת עוני על רגליו. משמש "רץ" להעברת מישלוחי סמים ללקוחות, מגיב בשיוויון נפש לכל העבירות המוזכרות בעשרת הדיברות, וגם לכמה שלא. יודע מניסיון שאין לך מה לסמוך על איש - ודאי לא על אישה. שכומר זה רמאי, מפקד משטרה רוצח סדיסט ולבנים הם או נוכלים או תמימים, או גם וגם. וכל מה שהוא רוצה זה להיות נוכל, רמאי ופושע גדול יותר מהנוכלים הרמאים המקיפים אותו.

הספר כתוב היטב במין תערובת של אמת מזעזעת ואגדות אפריקאיות. בינגו שובה לב לפעמים, דוחה לפעמים. קראתי שהסופר (רופא במאיו קליניק, מדען, מומחה לפתרונות בריאות - מה שזה לא יהיה - ופרופסור למדעי החיים) מתעניין בזכויות הילדים. ספרו הקודם "המחברת הכחולה" שלא קראתי עוסק בזנות של ילדים. בספר הזה ניכר שהוא מנסה לגייס את קוראיו - מערביים כאמור - להתמודד עם בעיית הילדים חסרי הבית בעולם השלישי. צריך לומר שהוא עושה זאת בכישרון והסיפור שבינגו מספר נוגע ללב ומקומם את אלה שאינם חיים בקניה בפרט ובאפריקה בכלל. ועדיין שאלתי את עצמי - מכל היבשות והמדינות בעולם, על המצוקות שאינן חסרות, איך קרה שאפריקה ואפריקאים קיבלו 9 קבין של אומללות שמשאירים אותם במקום הנמוך בעולם?”

“ספר שונה ומרתק. על רקע ניירובי שבקניה.
הגיבור הוא בינגו, לא על שם המשחק החברתי של אנשי גיל הזהב, אלא חלק מאגדה אפריקאית שכדאי לקרוא אותה.
נער קטן קומה , גמד, שכינויו כהופעתו: מיג'ט ( ננס באנגלית).
בעיר הזו יש ממסד מפותח:

קצין משטרה מושחת- גיהיליהלי, שמעלים את אלו שמפריעים לו.
סוחר סמים - ג'והן שרואה שליחות בהפצת הסם בצורה יעילה ללקוחותיו , בטכניקות יעילות יותר מאמאזון. פשוט על ידי שליחים ורצים, בצורה המזכירה את מנגנון העברת ארוחות הצהריים מנשות הבית לבעליהן במומבאי ( שוה להציץ בגוגל).

שלא כמו באמאזון, התשלום נעשה במזומן בזמן המסירה, והוא נאמן ומדוייק ( לא כדאי לשליח לזייף).

במנגנון הזה משולב הכומר. כאן אני ממליץ לקרוא בעיון את עיסוקיו והלוגיקה הנוצרית שלו. במקום מסויים, הוא אומר לבינגו גיבורנו :" מה חשבת כי ישו האכיל עם שלם בחמישה דגים?...".
מה שנשמע מבין השורות הוא כי אולי הסיפור הפוך.

עד כאן שלד העלילה, שיש בה מרכיבים יפים וכתובה יפה.
לחגיגה מצטרפת גברת סטיל, סוחרת אומנות שבאה מארה"ב כדי לאתר אומנות קנייתית ניסתרת ובדרך אגב לעשות רווח "צנוע" כזה או אחר.
היא מאמצת את ... בינגו כבן, והמניעים לאימוץ מקבלים פנים כאלו ואחרות עד לסיומו.

הקווים של החבורה הקנייתית כולל בינגו מודענו , מצטלבים עם אלו של גברת סטיל. בדרכים מלאות " עוקצים", כמו בסרט המפורסם " העוקץ".
כקצפת מעל העוגה המרתקת הזאת באות האגדות מהמיתולוגיה הקנייתית, שרק הן מצדיקות את קריאת הספר.

וכך כשכל אחד מהדמויות מנסה " לעשות לביתה", לא תמיד בצורה הרמונית לאחרים, העלילה מתפתחת עד לסיומה המפתיע והנחמד.

לפני סיום אתיחס אל בינגו. נער פיקח,וחכם. בעל ידע של חתול רחוב.
למשל אם הוא רעב, הוא נובר בפח אשפה של דוכן או חנות למכירת מזון מהיר ומשביע את רעבונו.
הוא יודע להפעיל אנשים, מפגרים או עניים והן לתמרן קצין משטרה מושחת.
ובתוך הכאוס הזה הוא גם מבחין בקשר של אמת.

הספר שווה קריאה.
אני ממליץ לתת תשומת לב לאגדות הקנייתיות,גם כשהן מופיעות בקטעים מותחים.”