אובדן אטי
רִקּוּד עִפָּרוֹן נִלְכָּד בְּרֶשֶׁת כָּאוֹס.
מַקּוֹר וּשְׁתֵּי עֵינַיִם נוֹלָדִים עַל דַּף.
בַּרְוָז מְכֹעָר מַבִּיט אֶל עָל.
רַגְלַיִם עֲיֵפוֹת קוֹרְסוֹת עַל דֶּשֶׁא.
אוֹר שֶׁמֶשׁ מִשְׁתַּקֵּף בְּטִפּוֹת טַל.
שָׁמַיִם כְּחֻלִּים צוֹבְעִים אֶת הַיָּם.
מַבִּיט וְלֹא רוֹאֶה.
נוֹשֵׁם וְלֹא מֵרִיחַ.
דִּמְעָה מִתְפּוֹצֶצֶת בִּדְמָמָה.
קשה לדמיין קורא שייוותר אדיש לשיר הקסום הזה. בספר “חתול משחק לבדו” העמידה אסטריד קלאוזנר עולם שירי שובבני, צובטני ועליז – אך גם מכמיר לב! – המעמיד במרכזו את חדוות השטות, הדאדא והנונסנס.