“"אתה רוצה להיות שבוי בידי הרוסים? הפסדנו! אני אומר שעלינו לדווח ואתם תעשו מה שאני אומר לכם, לכל הרוחות, סמל, הבנת את זה?" (עמוד 191)

"סערה אדומה עולה" (הוצאת ספרית מעריב, 1988) הוא ספר מאת הסופר האמריקאי טום קלנסי המציג מתווה עימות שהיה אפשרי בין ברית המועצות וכוחות נאט"ו בשלהי שנות השמונים. מעין גרסה למלחמת העולם השלישית. המחבר מתאר יום אחר יום ושבוע אחר שבוע במסלול המהלכים המזהירים של ברית-המועצות ומאמציו של המערב הנזעק להגן על עמדותיו כאשר הכוחות הסובייטיים פורצים לתוך אירופה וצפון האוקיינוס האטלנטי. מלחמה על השליטה בעולם, בה מתרחשים קרבות גדולים ומעשי גבורה בים, באוויר וביבשה.

עלילת הספר נפתחת כאשר מחבלים מפלג אסלאמי קיצוני מבצעים פעולת טרור כנגד בית זיקוק מרכזי בניז'ווארטובסק (תרחיש לא סביר כשלעצמו, נכון?). מבחינה כלכלית הדבר ממיט שואה על ברית-המועצות. בישיבת הקבינט מסכם שר ההגנה את המצב בפשטות בהירה באומרו, "אנחנו חייבים להשיג עוד נפט. פשוט מאוד. האפשרות האחרת היא כלכלה נכה, אזרחים רעבים ויכולת הגנה עצמית מצומצמת. תוצאות המצב הזה אינן מתקבלות על הדעת."
"איננו יכולים לקנות נפט," ציין החבר-מועמד.
"אם כן, אנחנו חייבים לקחת אותו" (עמוד 29).

כדי לשרוד, פותחים הסובייטים במבצע צבאי אדיר מְמדים – "סערה אדומה" שמו. לוטננט קומנדר במיל' בוב טולנד, "קצין לוחמת שטח" (עמוד 59) לשעבר בצי האמריקני אשר עובד כמנתח ביון ב-NSA מגויס לשירות מילואים שגרתי. אולם טולנד הוא היחיד שמבחין בשינוי בדפוסי הפעולה של הסובייטים. כתוצאה מכך הוא מועבר למדור "כוונות" במפקדת הצי שבווירג'יניה. מפקד המדור הוא "קולונל בחיל הנחתים בשם צ'אק לאו" (עמוד 66) שנפצע בבית הספר ללוחמה הררית רגע לפני שמונה למפקד חטיבה באוגדה השנייה של הנחתים. "מקטורן המדים של לאו היה תלוי בפינה. טולנד לגם מהקפה שלו וסקר את ארבע שורות העיטורים. על אות השירו בווייטנאם היו שלושה ציונים של מחזורי שירות. וצלב הצי. בהיותו לבוש בסוודר בצבע ירוק-זית האהוב על קציני הנחתים לא נראה לאו כגבר בעל גוף, ומבטא המערב-התיכון שבפיו העיד על גישה נינוחה, כמעט משועממת, לחיים. אבל עיניו החומות אמרו משהו שונה בתכלית. קולונל לאו כבר החל לחשוב לפי קווי המחשבה של טולנד, והדבר לא שימח אותו בכלל" (עמוד 69).

לדידי, כבוגר שירות קרבי בחיל הרגלים, היה סיפור כוח "כלב ציד" המותח והמעניין מכולם במלחמה-רבתי המתוארת בספר. כאשר הרוסים תוקפים בקפלאוויק שבאיסלנד בטילי קרקע-קרקע, תקיפות מן האוויר וכוחות סער מוטסים, מוצא עצמו לוטננט מייק אדוארדס, קצין מטאורולוגיה של טייסת קרב במצב ביש. אדוארדס הוא בוגר "האקדמיה של חיל האוויר, וראייתו הלקויה מנעה ממנו את האפשרות לטוס. ממדי גופו הקטנים – מטר ושישים סנטימטרים גובהו ושישים קילוגרם משקלו – לא עוררו יחס של כבוד כשלעצמם" (עמוד 183). כשהוא מבין שהסובייטים עומדים להשתלט על הבסיס הוא מספח אליו שלושה נחתים, ובהם הסמל ג'יימס סמית, ונמלט לשטח הפתוח. תכניתו לספק דיווח עדכני למפקדת נאט"ו על המתרחש באי ועל פעולות הכוחות הסובייטים. למרות שהנחתים כפופים לו מכורח ההיררכיה הצבאית, ברור שלוטננט ג'ובניק כאדוארדס הוא לא ההגדרה של החיל למפקד צוות הפועל בעורף האויב. כפי שמנסח זאת סמל הנחתים סמית, "לא הרגשתי כל-כך בטוח מאז ביירות" (עמוד 219).

תחת אות הקריאה "כלב-ציד" פועל הכוח של אדוארדס ברחבי האי, צופה על תנועות האויב ומעביר את המידע למפעיליו, המכונים בקשר "מלונה". הסיור שבפיקודו נדרש לפעול, כפי שמנסח זאת קצין שירות האווירי המיוחד לשעבר, "בשטח הררי, פתוח, כאשר אוגדה שלמה של צנחנים מתרוצצת בסביבה במשאיות ובנגמ"שי BMP, וכאשר השמש לא שוקעת לעולם" (עמוד 263). אמונם של הנחתים באדוארדס מתחזק כשהוא מוביל אותם לפשיטה על בית חווה מבודד בו מספר חיילים סובייטים עומדים לאנוס אישה הרה. במהלך הפשיטה אדוארדס "זינק קדימה וסכינו בידו, נועץ אותה בצווארו של האיש הגבוה ממנו. הרוסי החל לזעוק, אבל אדוארדס הפיל אותו אל הקרקע וחסם את פיו בידו השמאלית, תוך שהוא נועץ את הסכין שוב. אדוארדס כופף את ראשו של האיש לכיוון אחד ואת הסכין לכיוון השני. הסכין חרקה כאשר נתקלה במשהו קשה, וגופו של הקורבן התרפה" (עמוד 310). לכוח נלוות, כתוצאה מן הפשטה, אישה צעירה ויפה בשם ויגדיס, בחודש רביעי להריונה.

הפשיטה גם מבססת את מעמדו בקרב אנשי מפקדת "מלונה", כפי שמנסח זאת קצין שירות האווירי המיוחד לשעבר, אדוארדס "הוא אלף-אלף" (עמוד 341). בהמשך מוצנח סיוע לכוח בדמות ארבעה לוחמים (אחד מהם נהרג כתוצאה מן הצניחה) ובראשם "סמל ניקולס, חיל הנחתים המלכותי" (עמוד 461). בינתיים מגבשים האמריקנים את כוחם לקרב. בין היתר "כוח הנחתות האמריקני הפליג ועל סיפונו אוגדת נחתים מלאה" (עמוד 541). יעדה – איסלנד. בעוד הכוח האמריקני מתכונן להלום באי מתגלה כוח "כלב ציד" ומנהל קרב הישרדות. "הנה הם באים!" צרח סמית.
הנחתים פתחו באש והרוסים השיבו, מזנקים מעמדת מחסה אחת לשנייה" (עמוד 586).

הקטע המרגש ביותר בספר הוא כאשר מבקר גנרל מחיל הנחתים את אדוארדס הפצוע, המאושפז בספינת בית חולים ומעניק לו עיטור על אומץ ליבו. "אתה ואנשיך עשיתם הרבה יותר מאשר להתחמק מהאויב, בחור." הגנרל שלף קופסה קטנה מכיסו. "עבודה טובה, נחת!"
"המפקד, אני בחיל האוויר"
"מה כן? הדבר הזה כאן אומר שאתה נחת." הגנרל הצמיד עיטור צלב הצי אל הכר שלו" (עמוד 665).

לצורך כתיבת סערה אדומה עולה ערך קלנסי תחקיר מקיף, שכלל בין היתר ביקורים בצוללות, נוכחות באימונים באש חיה, ראיונות עם קציני צבא וביון מכל הדרגים, וריאיון מיוחד עם עריק רם–דרג מברית-המועצות. ספר מתח מצוין, המדגים את בקיאותו של קלנסי בסוגיות ביון וצבא. מומלץ בחום.”