“מי שמכיר אותי יודע שאני לא חובב שירה גדול, אני יותר בקטע של דיילות בלונדיניות וזוג אזיקים, אבל אפילו גברים קשוחים רוקדים מידי פעם, לפעמים הם אפילו קוראים שירים.
כשפגשתי את אביטל הררי בכפר יונה, היא חייכה לעברי ופתחה את הבגז' של המכונית, ציפיתי לגופה מגולגלת בתוך שטיח פרסי או למזוודה מלאה בשטרות מזויפים של מאה שקל עם תמונה של ביאליק כותב שיר על ביאליק, להפתעתי היא הושיטה לי ספר דק שנקרא "מחילת הארנב", מסתבר שגברת הררי איננה רק עורכת דין פלילית מוכשרת להפליא אלא גם משוררת, הבטחתי לקרא והתאהבתי.
הספר הזה הוא צלול, ישר וברור הוא חודר ישר כמו כדור ללב. בלי משחקים בלי התגנדרות במילים מצועצעות, בלי לקחת שבויים, יש כאן רק את האמת הפשוטה מונחת על מגש של מילים.
בכמה שורות נפרש סיפור שלם, מצוירת תמונה, נפתח חלון ואנחנו נחשפים לפיסה קטנה של שיר שנקרעה מהחיים עצמם.
" 'המורה למתמטיקה מת, \ הוא שם קץ לחייו' אמרו, \ נערים ישובים על כסאות קשים\ נעצו מבטים פעורים.\ גוים רעדו בשקט.\ דמותו רחפה מעל ראשינו \ יוצאת ונכנסת דרך חלונות הכתה.\ כשקו ישר אחד כבר לא עובר בין שתי נקודות\, כשנפש מבקשת לעזב,\ לא יעזרו הנסחאות, המשואות\ לא צי המספרים.\ מחלון הכתה ראיתי את גוו המתרחק\ הופך לנקדה זעירה בשמים."
לא צריך להיות מבין גדול בשירה כדי להבין את השיר הזה, אבל זה כל כך מסובך לכתוב פשוט.
הספר מתאר (כך נדמה לי) את חייה של אביטל, ילדות לא פשוטה, נישואים עם גבר שאינו מבין אותה, ילדים אהובים, טיפול בהורים מזדקנים, שכחה, פריחה שנתאחרה, כל כך שקוף, מוכר, אנושי.
זהו גם ספר על התבגרות, על דרך שעברה, על חיים שבוזבזו, על צער גדול, אהבה שהוחמצה, בדידות, פרחים נושרים.
"לכתב מים, \ צליל פכפוכם הזוחל,\ אלפי עיניהם המרצדות באור שמש,\ תנועת גחונם המלטפת כפות רגלים.\ לכתב מים,\ צבעם המתחלף\ עם שחר יום,\ ובדמדומי הערב\ קולם הבוקע מאבני המים,\ קולם הנופל מצוקי הסלע\ לכתב מים\ כדי לשתות."
הכל מים, הכל חולף אמר תאלס, אז לכל מי שצמא לשיר זה הספר בשבילו, ואם לא הבנתם, אז מאוד אהבתי, ומאוד ממליץ. אפשר לקנות בחנויות הספרים, באתר הוצאת פרדס ואצל המחברת.
נ.ב. לפושעים שביניכם, כנראה שאביטל הררי היא לא עורכת דין פלילית טעיתי, אבל אני עדיין גבר קשוח שקורא שירה רק לפעמים.”