בתקופת המעבר בין שתי המאות הקודמות, עמד האדם לנוכח ערעורן המכריע של כל ההגדרות שהפרידו עד כה — באופן הולך וגובר מימיי הרנסנס ועד פתח המאה ה-20 — בין שחור ללבן, בין ראוי לבזוי, בין אמת לשקר מוחלטים. מוסכמות החברה המתערערות, מוסרות המוסר המתפוררים, ההגדרה העצמית הדועכת, המוות שמתרוקן ממשמעותו, ההתנתקות מהשורשים הטבעיים, הקיום החדש הבלתי אפשרי, ותמות רבות אחרות העוסקות בניתוח אנליטי של האדם על סף אותו משבר אשר איים למוטטו כליל ולהפכו לשבר כלי, הפכו בידי בחירי אמני התקופה לפרק יוצא דופן בתולדות הספרות; שכן בבסיסו עמדה ההנחה שלא נותר עוד דבר להיאחז בו לאחר אלפי שנות ציוויליזציה.
גל אורן (22), מהצעירים במבקרי הספרות בארץ, פרסם את מאמריו ומסותיו המזהירים בנושא זה לאורך השנים ב"תרבות וספרות" של "הארץ", "עיתון 77" ומוסף "שבת" של "מקור ראשון". בספרו שברים במראה הוא מאחדם לראשונה ִ לכדי מקשה רעיונית אחת, המבקשת לגולל את דברי ימיה של תקופה רבת מהמורות מבעד לפריזמת השבר והמשבר הרוחני של גדולי אמניה וביניהם: מאן, פרוסט, קפקא, וולף, טולסטוי, פונטאנה, דוסטויבסקי, המסון ות.ס. אליוט.
אורן זכה בפרסים רבים על מחקריו ההומניים, המדעיים, וההנדסיים וביניהם פרס שז"ר להיסטוריה לחוקרים צעירים (2009), ציון לשבח מנשיא המדינה למדען צעיר על מחקר מקורי בתחום מדעי המדינה (2010), פרס המים של שטוקהולם לנוער בישראל (2010), פרס שלישי בתחרות מדענים צעירים בישראל (2011), פרס אינטל בתחרות מדענים צעירים של האיחוד האירופי (2011), פרס שלישי בתחרות מדענים צעירים העולמית בתחום פיתוחי איכות סביבה (2012), פרס אלקואה למדענים צעירים בחקר טכנולוגיות מים (2012), ופרס מכון וייצמן לעידוד היצירה האמנותית בקרב מדענים (2013). כמו כן פרסם מאמרים מדעיים בז'ורנלים בינלאומיים, סטודנט לתואר שני במדעי המחשב, ומשרת במשרד הביטחון כקצין צה"ל בתחום מחקר ופיתוח.