בספרו "הבית והדרך – עיונים בדמיון הפסיכואנליטי" מתבונן לוי בדמיון ובחשיבה החזותית בפסיכואנליזה. הוא פותח בארכיון הדימויים של פרויד, שהוא בבחינת מאגר רב-ממדים של מרחבים גיאוגרפיים ואנטומיים, ארכיאולוגים וארכיטקטוניים, אופטיים והידראוליים, חשוכים ומוארים. האוצר הזה מוצג בספר כבמוזיאון שבו יכולים הקוראים לשוטט ולהתבונן. בין הדימויים השונים מתגלים במהלך ה"סיור" הבית והדרך כשני דימויי-על ארכיטיפים אשר חוזרים ונשנים בכתבי פרויד וממשיכיו ומעצבים את הדמיון הפסיכואנליטי. הסיור במוזיאון מתעכב על שני דימויים מרכזיים אלה, אך גם עוזב אותם ומסתעף לחקר הפרספקטיבה ונקודת המבט, הגרוטסקה והקריקטורה, המצחיק והאלביתי. החלום נדון בהרחבה בספר כשיאה של החשיבה החזותית וכביטוי לעצמי אשר מעצב את עצמו בשפת התמונה. גם חדר הטיפול האנליטי מוצג מצדו החזותי. השכיבה על הספה כרוכה בפיצול בין ראייה ודיבור, היא יוצרת ואקום חזותי אשר מתמלא בעבודת הדמיון