מבט פנימה
אֲנִי כְּבָר רַכָּה,
מְרֻפֶּדֶת וַעֲמֻקָּה,
כְּמוֹ קֵן שֶׁמַּמְתִּין לְגוֹזָל.
וְיֵשׁ בִּי מָקוֹם
לְכָל הָאַהֲבָה,
וּלְכָל מָה שֶׁתִּרְצֶה
וְתוּכַל.
*
אֲנִי כְּבָר, אֲנִי כְּבָר.
כְּמוֹ פֶּצַע פָּעוּר,
כְּמוֹ פֶּרַח
הַמַּמְתִּין לִדְבוֹרָה.
כְּמוֹ שָׂדֶה חָרוּשׁ וְחַם,
הַמַּמְתִּין לְעוֹנַת
הַזְּרִיעָה.
*
בְּבֶהָלָה אֲנִי מְגַלָּה
אֶת הָעָצְמָה הַמַּצְמִיתָה
שֶׁל הַגַּעְגּוּעִים.
הָעוֹר מִתְהַפֵּךְ הַחוּצָה כְּמוֹ כְּפָפָה
וְכָל הָאֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים
חֲשׂוּפִים.
מֻגָּשִׁים לְפָנֶיךָ חַסְרֵי הֲגָנָה.
וְכָל הַהֶסְכֵּמִים, הַבְּרִיתוֹת, הַנְּדָרִים,
שֶׁכָּרַתִּי בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי, בֵּינִי לַאֲהוּבַי,
וּבֵין הָאֱלֹהִים —
אֵינָם.
*
וְעַכְשָׁו, קוֹלוֹת הַלַּיְלָה. צְרָצַר בּוֹדֵד,
תַּנִּים מְיַלְּלִים.
אֵין סוֹף לַלַּיִל, אֵין סוֹף
לַגַּעְגּוּעִים.
מדברי העורך, יקיר בן-משה:
"בין המיתרים" ספרה של נגה מרקמן הוא אחד מספרי השירה הייחודיים שיצאו לאחרונה. בעיקר משום המזיגה הנפלאה והמרעננת של מרקמן בין שירת "האני" לשירת הטבע.
המשוררת מצליחה לגרוף את כל הנוף הנגלה לעין, החל מדנדוני הפעמונים בחצר, דרך הגשם המתופף על הדלת ועד לקולות הלילה (לצרצר הבודד ולתנים המייללים) – ההופכים להשתקפות מרהיבה של רגשות פנימיים. "העור מתהפך החוצה כמו כפפה" היא כותבת בשיר "מבט פנימה" (עמ' 86) ויוצרת מארג אמנותי הבנוי על פואטיקה של היפוכים בין פנים לחוץ, בו הכל הופך ממבט לגעגוע ולהיפך.
נגה מרקמן, בוגרת המכון למורים למוזיקה באורנים וכיתת האופרה באקדמיה ע"ש רובין בירושלים.
בצד הופעותיה המוזיקליות, עוסקת בטיפולים באמצעות שיטת פאולה וכן בשיחות וטיפול באמצעות שירה.
עבדה במשך שנים רבות עם הפסנתרן יהלי וגמן ז"ל והופיעה איתו בקונצרטים ברחבי הארץ.
מופיעה עם ערב משירי איציק מאנגער "הגדי הלבן וטווס הזהב", בעברית וביידיש, בהנחיית בנימין יוגב (בוג'ה), שניהל את מכון החגים הקיבוצי 'שיטים'.
השתתפה פעמיים כזמרת-שחקנית בתיאטרון פרינג', בפסטיבל ישראל (יורם פורת-במאי, יוסי מר-חיים-מלחין, תמי רבן-אומנית מיצג). שרה בפסטיבלים רבים של מוזיקת עולם, בשפות רבות, ביניהן לדינו, יידיש, עברית, ספרדית, יוונית, איטלקית, גרמנית, רומנית ועוד.
ילידת קיבוץ שמיר, 1950, ומתגוררת בו עד היום. נשואה+ארבעה ילדים ותשעה נכדים.
"בין המיתרים" הינו ספרה הראשון.