בטח יש מקומות שאת יותר מרגישה בהם ביטחון. זה יכול להיות זיכרונות של תקופה אחרת בחיים ועוד. היזכרי מי היית או איך התנהגת, ומצאי הזדמנויות להתנהג כך היום. אולי תוכלי להיזכר במקום או בתקופה, ולהרגיש כמו שהרגשת אז... אולי תמצאי הזדמנויות לתת מעצמך, ולשתף בכל הדברים הטובים והמרשימים שיש בך - אבל לא כי מישהו מבקש ממך, אלא כי את רוצה ונהנית מזה. את מחליטה מה לתת ואיך לתת...
נסי להיזכר מה עבר לך בראש בתקופה או במקום שבו היה לך טוב, ונסי לחשוב על דברים דומים גם עכשיו. אולי הרגשת שאת חופשייה? שאנשים מתעניינים לשמוע מה את אומרת? שסומכים עלייך, או מתייעצים איתך?
אולי בתקופה הנוכחית פוגעים בך, וקשה לך להחזיר או לעמוד על זכויותייך - כי לא התרגלת לכך, וזה לא כל-כך נוח לשנות הרגלים...אך אף על פי כן – דרשי את כל מה שמגיע לך, והחזירי למי שפוגע בך כגמולו, גם אם זה מתקדם בצעדים ממש קטנים... לאף אחד אין זכות לפגוע בך, ואת זה חשוב שתביני. אם מישהו פוגע בך ומנצל את החולשות שלך, או את הקושי שלך להעמיד אותו במקום – זה לא בסדר.
מיומנה של ילדה בלתי מקובלת...
בסוף התיכון, כשתסתכלי בספר המחזור בתמונותיהן של הבנות ש...איך לומר – החברות איתן לא הייתה שיא החיים שלך (בהנחה שלא קרעת את הדפים האלה מהספר...), ייתכן שלא תביני איך עד עכשיו לא שמת לב לכמה שהן...כאלה. אל תופתעי לראות שאת התבגרת, והן עדיין באותו מקום – מחפשות במי לשלוט. זה קצת כמו בית ספר – הילדים גדלים אך המורה נשארת, רק שבמקרה הזה כולם מתחילים לצדד בחינוך הביתי...
אוקיי, אז השתחררת מהן – רק שימי לב שאת לא נופלת לידיהן של חבורה אחרת, שאחרי שתצאי ממנה (אם תצאי ממנה) שוב לא תביני מה מצאת שם בכלל...
זכרי שהחבורות האלה לא ניגשות לאנשים שאינם במצוקה, אז ברגע שאת מבחינה בקבוצה כזו – הידבקי לקבוצת אנשים אקראית ועשי כאילו יש לך ערימות של חברים. אז מה אם נחתת על קבוצת תיירים יפניים בני שמונים? הם לא יכולים להיות חברים שלך??? צ'אנג מאנג יאנג גם לכם!
אולי את מנסה כל מיני דרכים כדי לשמור על הזכויות שלך – לדבר אל ה"תוקפים" בגילוי לב, לאיים עליהם, לנסות להראות שהם לא "מזיזים לך", לעשות "דווקא", להתנקם בהם בצורה סמויה ועוד. הפתרונות האלה בעייתיים כי אחד מהצדדים יוצא בעמדה נחותה, ואז גם הוא רוצה להעלות את עצמו מחדש - ואין לזה סוף...במקום כל אלה, חשוב מאוד שתלמדי לענות בשנינות. כשעונים בשנינות זה כאילו שאת וה"תוקפים" יכולים לצחוק ביחד. בעצם אף אחד לא נפגע - אבל הגבולות מובהרים:
נורית הייתה ילדה חדשה בכיתה, ודורית ואורית ניגשו אליה: "אה, אז את החדשה...אני מקוה שאת כבר יודעת עם מי להתעסק ועם מי לא..." אמרה דורית באיום. נורית לא ענתה. דורית אמרה לאורית "תראי איזו סתומה יש לנו פה..." "אויש דורית, אל תהיי כל-כך קשה עם עצמך, את לא עד כדי כך סתומה!" ענתה לה נורית בחיוך.
אז הבנו כבר למה כדאי לענות בשנינות – אבל איך לעשות זאת? אולי את יוצאת מתוך נקודת הנחה שאת יודעת מה ה"תוקפים" רוצים לשמוע, ושהם מוכנים לקבל רק תגובה אוהדת - אבל זה לא נכון. אם מישהו פוגע בזכויות של אחרים הוא יודע שהוא עושה את זה, והרבה פעמים הוא גם רוצה שיעמידו אותו במקום, ויתנו לו "סולם לרדת מהעץ"...הוא כנראה לא כל-כך שמח שהגיע למקום הזה, אבל גם לא יודע איך לרדת, ואם תצליחי לעשות את זה - תצאי גדולה, וגם תשיגי את המטרה שלך - שלא יעזו לנסות עלייך כל מיני טריקים...
ראשי התיבות זמ"ש יוכלו לעזור לך לענות בשנינות.
1 - זיהוי בעיה, 2 - מסר, 3 - שיגור
קודם כל מזהים בעיה או חוסר הגיון בדבריה של דורית (היא נותנת יחס לא יפה ודורשת יחס יפה)
אחר-כך מחליטים מה המסר שרוצים להעביר ל"תוקף" (מה שאמרת לא נכון - אני לא סתומה או כל קללה אחרת שתקראי לי...)
לבסוף משגרים חץ שנון למטרה (אם אני לא סתומה, אז "נזרום" עם הדברים שלך דורית – בואי נחשוב אילו עוד אפשרויות יש לנו, אם יש כאן סתומה וזאת לא אני...)
חשוב להבדיל בין שנינות לבין הומור פוגעני. סוג הומור כזה מוריד בכוח את האדם שאליו הוא מופנה, אבל שנינות פשוט עוזרת לאדם לרדת בכוחות עצמו לקרקע המציאות, בצורה מכובדת עד כמה שאפשר. השנינות לא מורידה מערכו של האדם שאליו היא מופנית, אלא רק מבהירה שהמעשה שעשה לא היה מתאים.
מעבר לעניין העמידה על שלך - גרמי לאנשים לגלות עלייך דברים טובים שהם עדיין לא יודעים...למשל: שאת מצחיקה, או שאת יודעת לתת עצות טובות, או יודעת להקשיב ולהבין – הם ישמחו ליהנות מהדברים האלה.
אפילו אם את עושה "פאדיחות", או שיש לך מגבלות שאין לאחרים – הן דווקא יכולות להפוך להזדמנויות שלך להיות מצחיקה ומגניבה. לדוגמא: את אוכלת עם כולם ונשפך עלייך האוכל (קורה לכולם...). את יכולה לבחור אם להגיד משפט רציני או מצחיק, ותקבלי יחס בהתאם. אם תאמרי משפט רציני כמו: "זאת כבר החולצה השלישית שאני הורסת השבוע, אוף!" אנשים יתייחסו לכך ברצינות, וכנראה לא ישאילו לך יותר חולצות...אמרי משפט מצחיק: "אני צריכה סינר, אני אומרת לכם!" וכך תשדרי אנושיות וקבלה עצמית, ותגרמי גם למי שסביבך להרגיש טוב עם עצמו, ועם המגבלות האנושיות שלו...
למה זה עובד? כי אם את מקצינה את הסיטואציה, ואומרת משפט ממש מוגזם – מה שעובר לאנשים בראש זה דווקא ההיפך. אז אם את אומרת: "אני צריכה סינר", מה שעובר לאנשים בראש זה: "אילו שטויות אלה, הבחורה הזו ממש לא צריכה סינר..." ולכן זה מצחיק, כי זה לא נכון וזה ממש מוגזם... וזה מה שגורם לאנשים לחשוב את ההיפך הגמור.
בכל זמן שהוא - השקיעי בלהיזכר ולשחזר את הגברת הבטוחה בעצמה שיוצא לך להיות לפעמים, ונצלי בבית או בבית הספר כל הזדמנות לחגוג ולעשות דברים שעושים לך כיף. אל תרסני את עצמך, כי נראה שיש מספיק אנשים בסביבתך שמרסנים אותך. אז את דווקא כן תאפשרי לעצמך, ותנצלי את ההזדמנויות שאת יכולה להיות כמו שאת אוהבת...
בכיתה חילקו את כולם לקבוצות, וגלית הגיעה לעבוד עם קבוצת בנות שלא שאלו לדעתה בכלל ודי התעלמו ממנה. איזה משפט שנון גלית יכולה להגיד לקבוצה? _________________________________
רשמי עוד כמה סיטואציות של חוסר צדק (מומצאות או שבאמת קרו) והתאמני על המצאת משפטים שנונים לכל סיטואציה.
המציאי אירוע שאת יכולה לחגוג אותו, ועשי לעצמך כיף!
מצאי הזדמנות להחמיא למישהו על משהו טוב שעשה. איך הרגשת? ________________________________________________
מתמסרים בכדור ואת ממש לא מצליחה לתפוס. איך תהפכי את הסיטואציה להזדמנות?________________________________
יש לך גשר בשיניים ואת חוששת שיצחקו עלייך. איך תוכלי להפוך את זה למקפצה כדי להיות מגניבה? __________________________
