“באמצע שנות ה-60 כשלמדתי בביה"ס יסודי ממלכתי בת"א ,מדי יום היו עורכים בשעה שמונה בבוקר מסדר לכל התלמידים מכיתה א' -עד ח' שכלל התעמלות ושירה.נזכרתי בשיר אחד מאותם ימי התום:


שיר בוקר

"בֶּהָרִים כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ מְלַהֶטֶת
וּבָעֵמֶק עוֹד נוֹצֵץ הַטַּל,
אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת,
בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁיר וּבְעָמָל.

מִמּוֹרְדוֹת הַלְּבָנוֹן עַד יָם הַמֶּלַח
נַעֲבֹר אוֹתָךְ בְּמַחְרֵשׁוֹת,
אָנוּ עוֹד נִטַּע לָךְ וְנִבְנֶה לָךְ,
אָנוּ נְיַפֶּה אוֹתָךְ מְאוֹד."

מילים: נתן אלתרמן
לחן: דניאל סמבורסקי
שנת הלחנה: 1932.

בשנים הללו מבלי שידעתי/הבנתי,אז -הותכה ילדותי להיותי חלק מהממלכתיות של העם היהודי בא"י.

מדוע נזכרתי?-בעיני בן- גוריון-כל הדרכים הובילו להתיך דור יהודי חדש כ-ממלכתי,וכל האמצעים-היו כשרים.

בשונה מהיסטוריונים קודמים שהכירו את ב.ג.-או ראוהו בחייהם,המחבר -שילון נולד שנתיים לאחר פטירתו של גיבור הביוגרפיה. עובדה זאת תורמת לספר זוויות -ראיה היסטוריות אחרות ומעניקה לו פרספקטיבה מבחינת קורא והיסטוריון בן -זמננו שחי בעידן שלטון הליכוד ונתניהו.

מטרת הספר בעיני המחבר הייתה לגלות את דמותו הרב -שכבתית של בן-גוריון מהשנים -1963-עת פרש מהממשלה עד דצמ'-1970
זמן-פטירתו.תקופה היסטורית בנסיקה למטה של המנהיג שלא עניינה כבר את אנשיי המחקר ומשכך לא נחקרה.

הביוגרף ביקש לדעת ולבחון על מה חשב וראה בן-גוריון מעמדת המנהיג - על מה התחרט, מה רצה לתקן בדיעבד,במה התגאה,כיצד ראה את עתיד המדינה,מה חשב על התמורות בחברה הישראלית,האם היה שלם עם מדיניות "כור-ההיתוך",מה היה יחסו לדת היהודית,לסוציאליזם,ליחסים עם ארה"ב,מה היה יחסו לאיזכור השואה,כיצד התמודד האיש שניחן בתשוקה לשליטה אבוסולוטית עם נטרול כוחו בערוב ימיו ועוד.

בן -גוריון כאדם,כאיש פרטי-מה חשב על החיים? כיצד הבין את תכליתם, מי נותרו נאמניו,מי נטשוהו,למי התגעגע.הוא התעניין בבודהיזם,ובמזור למכואבי -הנפש ,האמין בקשר שבין גוף לנפש בנוסח תנועות הניו-אייג',ביקש להבין את סוד המחשבה והמוח .
מנגד לא היה איש רוח.לא עניינו אותו כל המוזות הרוחניות הספרותיות למיניהן,הוא לא קרא ספרות יפה ושירה,כל מה שהתעניין היה בו מן התכלית לשמה.

בן גוריון -כבן זוג,כאב משפחה -מה החמיץ בזוגיותו וביחסיו מול ילדיו.


זהו ספר מרתק ומחכים שאם חשבתי שאני יודעת הרבה על ה"זקן" האיש ותקופתו הרי שהתבדיתי.אי אפשר היה להניח אותו לרגע הצידה.הוא נכתב בבהירות מחשבתית ובביקורתיות מהוגנת,הוא ישיר ואינו מנסה ליפות או לעגל פינות היסטוריות ופרטיות.
הספר נקרא באופן אינטליגנטי,ואם זאת בגובה העיניים של קורא מהשורה.

תמונת עטיפת הספר כל כך נכונה לרוח הספר:בן-גוריון בדרכו לצריפו בשדה -בוקר,מאחוריו צללית דמותו הנאמנה של שומר- ראשו,צילום:יעקוב אגור.-כמה בדידות,כמה עצב.”