ספר ביכורים של דרור זכרוני, ילידת תל אביב, צלמת עיתונות. למדה בקמרה אובסקורה ואמנות המזרח הרחוק.
שיריה של דרור זכרוני משקפים ראיית עולם פסטורלית וכמו-נאיבית, שמהדהדת בה השפעת הפשטות הזכה, שכה קשה להשיגה, של שירי זלדה, לאה גולדברג, בת מרים ואחרות. דימוייה הסינתטיים רוויי חושניות אפילה ומסתורית, והעולם הפיוטי כמו משדר אופטימיות אימפרסיוניסטית מן הסוג שאינו שכיח בכתיבה העכשווית הבוטה והאנטי-לירית. בשפתה העשירה והמרובדת היא עוסקת בתֵמות אוניברסאליות אישיות. בה בעת: הזיקה הרומנטית שבין הנוף החיצוני לנופיה של הנפש; הגעגועים לאהוּב ולאהבה גם כשהם נוכחים והווים, החרדה הקיומית, חוויית הנשיות ועוד.
- פרופ´ גד קינר
קריאת השירים היא בגדר חוויה מפתיעה. הדיאלוג בינה לבין הגבר הנעלם של חלומותיה, בהקיץ או מעבר לסף העֵרוּת, הוא כן וישיר, בוטה לעיתים, מתפנק לעיתים, כאן מתרפק בכמיהה תמה, וכאן – כעבור רגע – "כבר לא ילדה של בית בובות". השירים בונים עולם פנימי עשיר של געגוע, המרפרף אל האני המשורר כשם שהוא שולח זרועות חובקות אל מי שספק נמצא לו, ספק הזוי. ביטויה מתיילד לעיתים, אבל רקמת הבגרות של הרגש מציבה את התֵמה המתיילדת בתוך מעטה כמו-אירוני של פיכחון מבוקר. מעבר למסווה המגן של גיוס הקורא למאבקיה חבוי תום של ישירות בלתי מעושה.
- פרופ´ אברהם עוז
שירי הנפש של דרור זכרוני מפתיעים בחידושים ברוכים ורעננים. כמה משירי האהבה – שהם רובו של ספר זה – נִפְלים ונפלאים בעיני ואין זה חזון נפרץ בימינו.
- נתן זך