"שיעורים יקרי ערך מבתי הספר לזן" הנם אסופה של דברי תורה פוליטיים, פסיכולוגיים וחברתיים של מיומנויות הזן הסיני משושלת סונג, במאות העשירית עד השלוש–עשרה. תקופה זו מאופיינת בעיצוב מורכב ודמיון מתוחכם, בעל משמעויות רבות, שבא לאחר "התקופה הקלאסית" הפשוטה והישירה של שושלת טנג.
מומחי הזן של תקופת סונג לא ראו את מימוש הזן בזמנם כשונה בתמציתו מזה של הזמנים הקלאסיים. את השינויים במימוש הזן, והמורכבות הגדולה יותר שנוצרה בו, ייחסו לעליית מורכבות המוח והחשיבה בזמנם, וכן להתפשטות ולחיקויים שונים של דרכי מימוש זן אחדות מהמקור. הרעיונות המוטעים של חיקויי הזן אף אם הייתה צפויה, והחלה מתרחשת מייד כאשר המושג "זן" נעשה לעניין מודע ומתוחכם, סילפו במידה רבה את הזן הטהור.
"שיעורים יקרי ערך מבתי הספר לזן" שלפנינו מציירים את אמנות צריפת האמת הסופית — היומיומית כמו גם הנצחית — כשהם משתמשים בחברה ובניהולה כדרך להשגת נאורות זן, על ידי יישום ביקורת בונה וחינוך גבוה יותר. האמור לעיל היה אחד מן הכלים של הבודהיזם המקורי, אך בבתי ספר רבים הוא איבד את יתרונו כתוצאה ממיסוד מוגזם. אסכולת הזן בודהיזם ומאמיניה החיו את גמישותו ופתיחותו המקוריות.
בין בתי ספר אלה אפשר גם למנות אפילו את בתי הספר המציאות השלמה של הטאואיזם ובתי הספר העיצוב הפנימי של הקונפוציאניזם. כאשר תוצאות שיטות הזן יושמו לטאואיזם ולקונפוציאניזם הקלאסיים, יצרו אסכולות אלו השפעה מעמיקה על התרבות הסינית, ממש כמו שהייתה לבתי הספר המקוריים של הזן בעצמם.
התקופה הקלאסית של הזן הסיני נחשבת בדרך כלל כשייכת לשושלת טנג, מן המאה השביעית עד התשיעית. קהילת הזן הגדולה הראשונה נוסדה באמצע המאה השביעית על ידי המורה המייסד הרביעי של הזרם. ידוע שאנשים רבים לאין ספור התעוררו באמצעות שיחות הציבור של המורה השישי, שהיה המייסד את מה שמכונה המסורת הדרומית. המורים המייסדים הוזמנו כולם להיות מורים ממלכתיים, ורבים מצאצאיהם הרוחניים נהיו למורים של מנהיגי החברה הסינית בכל דרגות הארגון, מן המקומי ועד לממלכתי.
במהלך תקופת טנג למדו זן ביחד כתף אל כתף כמה מבין האנשים והנשים רבי ההשפעה ביותר עלי אדמות, עם כמה מן האנשים והנשים האלמונים והצנועים ביותר עלי אדמות. הזן הכניס מהפכה במנהגי חברה שהחזיקו מעמד במשך דורות של שחיתות ומאבק כנגדה. זן הציע את אחת הבמות היחידות בהיסטוריה להבנה חברתית בלתי משוחדת, כמו גם להבנה רוחנית.
הזן השפיע גם על שתיים מבין האמנויות החשובות ביותר של סין, הציור והשירה. נהגו להשתמש בהן מסורתית לחינוך רוחני — ולכן היו בעלות משמעות חברתית גדולה.
כפי שצוין קודם, אופיינה שושלת סונג על ידי מורכבות צורה ותפקודים. בסבך זה שלטו תחכום, סיבוך ולעיתים קרובות ערפול. הזן משושלת סונג המשיך להרחיב השפעתו דרך האמנויות והמדעים הרבים, אך שימר גם את הקשר שלו עם האזורים הכפריים של סין, באמצעות רשת הנודדים והמתבודדים, מאמיני זן, ששרדה עוד משושלת טנג.
במהלך שושלת טנג, הבודהיזם ובמיוחד הזן בודהיזם, צמחו לנקודה בה לא נמצאה יותר שום כיתת אנשים או אזור גיאוגרפי כללי, שלא נוגעו בהשפעת הזן ממקור שושלת סונג הסינית. הבעיה כפי שנצפתה בכתבי הקודש הבודהיסטים, הייתה שהצלחתה המרשימה של האסכולה היא שלבסוף תניע את הסוג הבלתי נכון של אנשים — או ליתר דיוק, שאנשים רבים מדי יתמלאו בשאיפות לא נכונות.
במאה האחרונה של שושלת טנג מופיעים כבר סימנים של מוסדות זן המאבדים את הסדר שלהם עקב פלישת אנשים בעלי שאיפות מוטעות. בזמן סונג צליל קולם של המורים המעולים מאובחן בצלילי החירום הנשמעים בו2.
משיצאו ממונחי היסוד הבודהיסטיים, היו כבר מוסדות הזן ערוכים לשחרר אנשים מרעל אהבת הבצע, האלימות והבורות — הפוגעים בדרך כלל באנשים ובחברות בדרגות גבוהות ונמוכות — ולא מאפשרים למין האנושי להגיע להבנה המעשית השלמה של מטרתו האמיתית.
בהתאם ללימודי הזן, כאשר אנשים בדרגות אחריות גבוהות בחברה סומכים על מומחי זן, הסיבה יכולה להיות אחת משתיים: אם בזכות המוניטין שזכה בו הזן על פני דורות קיומו, או שזו תגובה בלתי מודעת לביטחון המורגש בנוכחות הוויה אנושית מטוהרת. בכל מקרה, דווקא בגלל שהאמת הייתה כל כך מרשימה הופיע הזיוף בשפע כה רב.
"שיעורים יקרי ערך מבתי הספר לזן" משקפים משהו מהיקף המאמצים אליהם הגיעו מורי הזן ותומכיו החיצוניים בכדי לתחזק ולשמור על מצבם התקין של הרעיונות הארגוניים והפסיכולוגיים המסייעים לעורר את התפיסות המדויקות של חכמת הזן.
רוב הספרות המפורסמת של שושלת סונג, שנעשתה למעשה לספרות הקלאסית של הזן, מקורה בשיעורים הציבוריים של המורים. כתוצאה מכך היא מעורפלת ומצועפת מאד — בהתאם לטבע הנסתר של חווית הזן. בניגוד לכך, "שיעורים יקרי ערך מבתי הספר לזן" מבוססים על הדרכה אישית ולימודים פרטיים ולכן הם ברורים ביותר.