הקיבוץ הוא יצירה חברתית פורצת-דרך ומעוררת השתאות בחברה האנושית. עד המשבר הקשה שפקד אותו בשנות ה-80 הוא היה סמל לחברה שוויונית ודמוקרטית, ומאז נעלמו כביכול מאפייניו הייחודיים, ובכללם השוויון. מחקר אנתרופולוגי רב-שנים חושף את מראית העין שיצרו השיח הקיבוצי והמחקרים על אודות הקיבוץ, בהתעלמם מאי-השוויון ומהאוטוקרטיה שהתפתחו ברוב הקיבוצים ובמאות ארגוניהם מאז שנות ה-30. מלבד הפלמ"ח, שהיה הארגון הבין-קיבוצי היחיד השוויוני והדמוקרטי, נעשו עם הזמן שאר ארגוני הקיבוצים דומים לסביבתם הבלתי-שוויונית במירכוז, באוטוקרטיה ובכך שאלפי עסקניהם, בייחוד הבכירים, זכו לכוח-יתר ולפריבילגיות. אי-השוויון הוסווה, ביוזמת המנהיגים הראשיים טבנקין ויערי, בדימוי רדיקלי שיצרה ההערצה לברית-המועצות, כדי לחזק את מעמדם שנחלש בשל אי-יעילות ושמרנות שבה גוננו על מעמדם. הניגוד בין שיח דמוקרטי ושוויוני למציאות מעמדית גרר עזיבות המוניות אך נותר עלום, כמו גם חלקם של המנהיגים ביצירתו, כי ברוב כוחם הם דחפו חוקרים דומיננטיים להסוואת האמת. חושפי הניגוד הזה והכזב הסובייטי, וכמותם חדשנים מקדמי דמוקרטיה ושוויון, דוכאו ועזבו. עם היחלשות המנהיגים חדרו חדשנים לחלל המנהיגות שיצרה שמרנותם והשיגו אמנם הצלחות, אבל רק מעט שוויון ודמוקרטיה, וכך נמשכה שליטת השניים. גם בקיבוצים שהזדהו עם מפא"י לא הוגשמו עקרונותיהם בשל התברגנותה ומנהיגות שמרנית דומה. הפער בין השיח למציאות איכל את האמון במנהיגים ובנאמניהם שירשו אותם והגביר את בריחת המוחות ועזיבת החדשנים. הצירוף של השפעות הפער, של שמרנות המנהיגות ושל עוינות שגברה בסביבות המערכת הקיבוצית, גרמו למשבר חמור ולנטישת עקרונותיה.
על הקיבוץ נכתבו אמנם ספרים רבים וטובים, חלקם אף ביקורתיים, ואלה התמקדו באי-הנאמנות לאידיאולוגיה הסוציאליסטית השוויונית לכשעצמה. בשונה מקודמיו, לא נכתבה עד עכשיו ביקורת מקיפה ומנומקת על אי-הגשמתה בשל כשלי ארגון הקיבוצים כמערכת כלכלית, חברתית ופוליטית שלא קיימה מנהיגות דמוקרטית ושוויונית לאורך זמן כפי שהתיימרה. לפי הספר התרומה הפוטנציאלית של הקיבוצים לחברה בכל תחומי החיים, כולל הנהגת המדינה, עשויה להיות גדולה וחשובה, אם הם ישכילו לשחרר את האנרגיה והלהט האנושי הטמונים בחבריהם על-ידי אימוץ פרקטיקות שיבטיחו דמוקרטיה אמיתית ויעודדו מנהיגות משרתת חדשנית ויצירתית הידועה בספרות כטרנספורמטיבית, במקום לעצור ולהגביל אותם.
בספר זה הושקעה עבודה גדולה וממושכת. ד"ר שפירא הכשיר עצמו עשרות שנים לכתיבת הספר. בתור אנתרופולוג הוא יודע לצרף עובדות זו לזו ולהרכיב מהן פסיפס גדול המתקרב ככל האפשר למציאות. הוא יודע להתמודד עם שפע אין-סופי של חומר ולדובב אותו.
פרופסור עמנואל מרקס, אוניברסיטת תל אביב
ספרו של ד"ר שפירא מפריך אמונות עממיות רווחות על טבעו של הקיבוץ. למי שחי במציאות קפיטליסטית שימושיות במיוחד התובנות היישומיות שהוא מפיק מהניסוי החברתי הגדול הזה להבנת המנהיגות והניהול בארגונים. ד"ר שפירא כותב בלהיטות רבה ובידיעה מעמיקה.
Professor James O’Toole, Marshal School of Business, University of Southern California